ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יג

טו) כבר הודענו, שהעד שאמר 'שמעתי שמת פלוני', אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד, הרי זה כשר לעדות אשה, ומשיאין על פיו. אבל אם אמר העד או האשה או העבד 'מת פלוני, ואני ראיתיו שמת', אין סומכים על סתימת דבריו במקום שניתן לברר את פרטי עדותו, ולכן שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת, אם העיד בדבר ברור, נאמן. ואם העיד בדברים שרובן למיתה, ורק לפי אומדן דעתו מת אותו אדם, אין משיאין את אשתו, שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק.
טז) כיצד, ראוהו שנפל לים, אפילו טבע בים הגדול, אין מעידין עליו שמת, כיון שאנו חוששים שמא יצא במקום אחר, והמעידים שנפל לים לא יכלו לראות שלא עלה במקום אחר הרחוק מעיניהם. ואם נפל למים מקובצים, כגון בור או מערה שעומד העד ורואה כל סביביו, ושהה הנופל במים שיעור זמן שיש בו כדי שתצא נפשו ולא עלה מהמים, מעידין עליו שמת, ומשיאין את אשתו. וכן אם השליכוהו בים, והשליכו מצודה אחריו והעלו ממנו אבר שנחתך מגופו שאי אפשר שינטל מן החי ויחיה (וידוע להם בבירור שזהו אבר מגופו של אותו אדם), הרי זה מעידין עליו שמת, ומשיאין את אשתו.