ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א
ז) אחים מן האם אינן חשובין אחין אלא לאבלות (-שמתאבלים זה על זה), ולעדות (-שפסולים להעיד זה על זה), אבל לענין ירושה או לענין ייבום וחליצה, הרי הן כמי שאינן, שאין לשון 'אחוה' אלא באחים מאב:
ח) גרים שנתגיירו, ועבדים שנשתחררו, אף על פי שהיו אחים מן האב, מכל מקום אין להן 'אחוה' כלל, והרי הן כזרים זה לזה. ואפילו אחד מהן הורתו שלא בקדושה – כשהיתה אמו גויה או שפחה, ולידתו בקדושה לאחר שהתגיירה, והשני הורתו ולידתו בקדושה, הרי הן כזרים. ואפילו תאומים, שהיתה הורתם שלא בקדושה ונולדו בקדושה, אין ביניהן אחוה, עד שתהא הורתן ולידתן בקדושה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
