ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ב
כ) חזר הזר שגירשה מן האירוסין ונשאה אחר שחלץ לה יבמה, אין מוציאין אותה מידו, אבל אם גירשה מן הנשואין, וחזר ונשאה אחר שחלצה, מוציאין אותה מידו, מפני שהיא דומה לאשת איש שנשאת ובא בעלה, שהיא אסורה על זה ועל זה, כמו שבארנו. והיבמה שזינתה, והיא (-בזמן שהיא עדיין) זקוקה ליבום, לא נאסרה על יבמה, אלא אם רצה חולץ, ואם רצה מייבם:
כא) כל יבמה שהיא ספק מדבריהם, והספק הוא אם יש עליה זיקת יבם או אין עליה זיקת יבם, כגון יבמה שילדה ולד שלא כלו לו חדשיו, ומת בתוך שלשים יום, שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם כמו שבארנו, אם הלכה ונתקדשה לאחר קודם חליצה, חולץ לה יבמה, ותשב עם בעלה. ואם נתקדשה לכהן, שהוא אסור בחלוצה, אינו חולץ לה, שאין אוסרין על זה את אשתו משום ספק דבריהם. גירשה הכהן או מת, הרי זו חולצת ואחר כך מותרת לאחרים לכתחלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
