ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ג
ג) היה האדם מוחזק שיש לו אחין, וממילא אשתו זקוקה ליבום או חליצה, ואמר בשעת מיתתו 'אין לי אחין', אינו נאמן. וכן אם אמר על מי שהוחזק אחיו, 'אין זה אחי', אינו נאמן. אך אם לא היה מוחזק באחין, ויצא קול שיש (שם) עדים שיעידו שיש לבעלה אחין, והעדים במדינה אחרת, אפילו אמר הוא בשעת מיתתו 'אין לי אח', הרי זו חוששת, ותמתין עד שיבאו העדים שאמרו, וְיִשָׁאֲלוּ:
ד) מי שזנה עם אשה, בין פנויה בין אשת איש, ונתעברה, ואמר זה העובר ממני הוא, ואפילו היא מודה לו, אף על פי שהוא בנו לענין ירושה, הרי זה ספק בנו לענין פטירת אשתו מייבום, והטעם לכך שזהו ספק, כיון שאנו חוששים שכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי, והרי אין לו חזקה שתוכיח כן, אלא לעולם ספק הוא, ולהחמיר דנין בו, וחולצת מספק שמא אין זה בנו וחייבת בחליצה, ולא מתייבמת, שמא זהו בנו ופטורה מיבום, והרי היא אשת אח שלא במקום מצוה, שחייב עליה כרת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
