ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ד
כ) סנדל המוסגר והמוחלט מחמת צרעת שיש בו, ושל עבודה זרה, שמניחין אותו ברגלי הצורה, לא תחלוץ בו. ואם חלצה, חליצתה כשרה, ואף על פי שהוא אסור בהנאה. אבל סנדל של תקרובת עבודה זרה, ושל עיר הנדחת, או שנעשה למת שיקבר בו, אם חלצה בו חליצתה פסולה, שהרי אינו עומד להלך בו:
כא) אם לא חלצה את הנעל, אלא קרעה את המנעל מעל רגלו של היבם, או ששרפתו, או שהיה לבוש שני מנעלין וחלצה העליון, אף על פי שקרעה התחתון עד שנתגלתה רגלו, הרי זו חליצה פסולה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
