ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ד
יב) חלצה בלבד, ולא קראה את הפסוקים שעליה לקרוא, ולא רקקה, חליצתה כשרה. ואין צריך לומר שאם חלצה וקראה ולא רקקה, או שחלצה ורקקה ולא קראה, שחליצתה כשרה:
יג) במה דברים אמורים, כשהיו שניהם, היבם ויבמתו יכולין לדבר, שהרי הן ראויין לקרות, אבל אלמת או אלם אינן חולצין, ואם חלצו חליצתן פסולה, ואינן כחרש וחרשת שחלצו, שלא עשו כלום, לפי שהחרש והחרשת אינן בני דעת, ואילו האילם והאילמת הם בני דעת, אלא שאינם יכולים לדבר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
