ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ה
ג) כיצד, העושה מאמר (-קידושין דרבנן) ביבמתו, ואינו רוצה לבעול ולייבמה כדין תורה, צריך לכתוב לה גט, שהרי נתקדשה לו מדרבנן, וצריך לחלוץ לה כדי להתירה לזר מן התורה, שאין היבמה נתרת לזר אלא אחר בעילת היבם, או אחר חליצה. אבל הגט פוסלה מדרבנן לייבום ואינו מתירה לזר, והמאמר אינו קונה בה קנין גמור מן התורה כמו הבעילה:
ד) נתן מאמר ליבמתו, וחזר ונתן גט למאמרו, מה שעשה במאמר הרי בטלו בגט, וחזר דינה להיות כפי שהיתה קודם לכן, והותרה ליבום וחליצה, ויראה לי שלא הותרה ביבום אלא לאחיו, אבל זה שנתן את הגט, אסורה היא לו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
