ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ז
יג) קטנה שהשיאה אביה, והרי אלו קידושין גמורים מהתורה, שנתנה התורה כח לאב לקדש את בתו, וגירשה בעלה, והחזירה בקטנותה, והרי אלו קידושין דרבנן, שאין כח לקטנה לקבל קידושין גמורים, ומת בעלה ועדיין היא קטנה, הרי זו אסורה ליבם, מפני שגירושיה גירושין גמורין, שהרי אביה השיאה וחלו נישואיה מהתורה, ואין חזרתה לאחר מכן חזרה גמורה, שאין קידושי קטנה קידושין גמורין, כמו שבארנו, ונמצא שנאסרה על האח מכח הקידושין הראשונים שהיתה מקודשת לאחיו, ולא חזרה להיתרה הראשון בנישואין השניים, שאינם נישואין גמורים.
יד) והוא הדין למגרש אשה פקחת, שהם גירושין גמורים, ונתחרשה, והחזירה כשהיא חרשת, שאלו קידושין דרבנן, ומת והניחה חרשת, שהיא אסורה ליבם מכח הקידושין הראשונים שהיתה מקודשת לאחיו, ונאסרה עליו, ולא חזרה להיתרה הראשון בנישואין השניים שהם מדרבנן, ואינה חולצת ולא מתייבמת. וצרת קטנה זו האמורה בהלכה הקודמת, או חרשת זו, חולצת או מתייבמת. ואם החזירה כשהיא קטנה או חרשת, וגדלה או נתפקחה אצלו, כיון ששהתה אצלו בגדלות ובפקחות בודאי התכוון לקדשה, וחזרה להתירה הראשון, ואם אחר כך מת, הרי זו מותרת ליבמה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
