ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח
ט) מי (-אשה) שהלך בעלה למדינה אחרת, ושמעה שמת, ונשאת לאם אחר, ואחר כך בא הבעל הראשון, ומתו שניהן – הבעל הראשון והבעל השני, ולזה אחין ולזה אחין, אף על פי שלפי האמת היא אשתו של הראשון בלבד, שהרי אין קידושי השני תופסים באשת איש, מכל מקום קנסוה חכמים שלא תוכל להתייבם כלל, ולכן אחיו של זה ואחיו של זה חולצין, ולא מייבמין:
י) חמש נשים, שהיה לכל אחת מהן בן ידוע, ונתערבו חמשתן (-חמש הנשים) וילדו כאחת במחבואה אחת, ונתערבו הולדות החדשים, ונמצא שיש לכל אחת מהן בן אחד שידוע שהוא שלה, ועוד בן אחד שאין ידוע מי הוא, המעורב עם עוד ארבעה בנים, והגדילו חמשת בני התערובות, ונשאו נשים, ומתו חמשה אנשים אלו ללא בנים, ונפלו חמש הנשים לפני חמשה הבנים הודאין, שאין אחד מהן יודע אי זו היא אשת אחיו, כיצד תקנתן, ארבע מהן חולצין לאחת תחלה, והחמישי ישא זו שנחלצה ארבע חליצות על כל פנים – והיא מותרת לו ממה נפשך, וכמו שיבואר.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
