יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק ב

טז) הבת שנתארסה ונתגרשה, קנסה לבדו לעצמה (אך הבושת והפגם לאביה). נאנסה או נתפתתה ואחר כך נתקדשה לְאַחֵר, קנסה ושאר הדברים לאביה, לפי שאין האירוסין מוציאין מרשות אב.
יז) אני
אומר, שזה שנאמר בתורה 'אל תחלל את בתך להזנותה' היינו שלא יאמר האב בדעתו, הואיל ולא חייבה תורה את המפתה ואת האונס אלא שיתן ממון לאב, אם כן נמצא שדבר זה הוא כשאר דיני ממונות, ואם כן הריני שוכר (-משכיר) את בתי הבתולה לאדם זה לבוא עליה בכל ממון שארצה, או אניח לאדם זה לבוא עליה בחנם, שהרי יש לו לאדם למחול ממונו לכל מי שירצה, וכדי שלא יטעה אדם בטעות זו, לכך נאמר 'אל תחלל את בתך להזנותה', שזה שחייבה תורה לאונס ולמפתה ממון ולא מלקות היינו באופן שאירע הדבר בדרך מקרה, שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך, שדבר זה אינו הווה תמיד, ואינו מצוי, ולכן לא חייבה בזה התורה מלקות אלא קנס. אבל אם הניח אדם זה את בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה, הרי הוא גורם שתמלא הארץ זמה, ונמצא האב נושא את בתו, והאח נושא את אחותו, שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא, והמכין בתו לכך הרי היא 'קְדֵשָׁה' ולוקה הבועל והנבעלת משום 'לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה', ובאופן זה אין קונסין אותו ממון, לפי שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה, אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הרי זו 'קְדֵשָׁה', ואיסור קדשה אחד הוא, בין בבתולה בין בבעולה, ולפיכך אמרו חכמים שנערה היוצא עליה שם רע בילדותה, אין לה קנס, וכמו שבארנו שהרי זו בחזקת שהפקירה עצמה לדבר זה ברצונה.

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".

(הקדמת הרמב"ם)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?