ז) בעל שמחל לאשתו על קינויו קודם שתסתר, קינויו מחול, והרי זה כאילו לא קינא לה מעולם. אבל אם מחל אחר שתסתר, אינו יכול למחול, והרי היא אסורה עליו עד שתשתה את מי המרים. גירשה לאחר שקינא לה וקודם שנסתרה, הרי זה כמי שמחל על קינויו, ואם החזירה ורוצה לקנא לה, אינו יכול לסמוך על הקינוי של הנישואין הקודמים, אלא צריך לקנאות קינוי אחר.
ח) קינא לה בפני שנים, וראה אותה בעצמו שנסתרה עם זה שקנא לה עליו ושהתה כדי טומאה, אף שאין לו עדים על כך, הרי זו אסורה עליו, ויוציא ויתן כתובה, שאינו יכול להשקותה על פי עצמו. וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה, עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה שהן נושאות ונותנות בה שזינתה עם האיש שקינא לה עליו, הרי זה אסור לקיימה, אך אינו יכול להשקותה, ולכן יוציא ויתן כתובה.
