ספר שופטים, שיעור 6, פרק ב, יא-כג

יא וַיַּֽעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' וַיַּֽעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ יב וַיַּֽעַזְב֞וּ אֶת־ה֣' ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּֽלְכ֞וּ אַֽחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵֽאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־הֽ'׃ יג וַיַּֽעַזְב֖וּ אֶת־ה֑' וַיַּֽעַבְד֥וּ לַבַּ֖עַל וְלָֽעַשְׁתָּרֽוֹת׃ יד וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה֙' בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַֽעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אֽוֹיְבֵיהֶֽם׃ טו בְּכֹ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר יָֽצְא֗וּ יַד־ה֙' הָֽיְתָה־בָּ֣ם לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר ה֔' וְכַֽאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע ה֖' לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃ טז וַיָּ֥קֶם ה֖' שֹֽׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹֽׁסֵיהֶֽם׃ יז וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָֽלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְו͏ֹת־ה֖' לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן׃ יח וְכִֽי־הֵקִ֨ים ה֥' ׀ לָהֶם֮ שֹֽׁפְטִים֒ וְהָיָ֤ה ה֙' עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם ה֙' מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹֽחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹֽחֲקֵיהֶֽם׃ יט וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֨בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּֽחֲו֣͏ֹת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֨ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃ כ וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה֖' בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָֽבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי׃ כא גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת׃ כב לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הֲשֹֽׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ ה֜' לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר שָֽׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם אִם־לֹֽא׃ כג וַיַּנַּ֤ח ה֙' אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה לְבִלְתִּ֥י הֽוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ׃

– – – – –

(יא) עתה מבאר הנביא את עיקרי הדברים שאירעו לישראל בכל התקופה הזו, שמפטירת יהושע בן נון ועד זמן שמואל הנביא שכתב את ספר שופטים], וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' – בתחילה רק חטאו בכך שלא קיימו את מצוות ה', אחר כך ירדו עוד, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים – עבודה זרה, שעובדיה עושים אותה כ'בעלים' עליהם.

(יב) ובתחילה עבדו עבודה זרה בשיתוף עם עבודת ה', וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם – הפסיקו לעבוד את ה' לבדו, ואף שעדיין האמינו בו שהוא ה' הבורא את כל העולמות, עזבו אותו מצד שהוא אלוקי אבותם המשגיח עליהם בפרטות, הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֵּלְכוּ גם אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וַיַּכְעִסוּ אֶת ה'.

(יג) אחר כך ירדו עוד, וַיַּעַזְבוּ לגמרי אֶת ה', וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת.

(יד) וכמו שחטאו ישראל בשלש ירידות, כך נענשו בשלש דרגות, וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים, שבאו לבזוז את רכושם וממונם, וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם, אחר כך הוסיף ה' להענישם על ידי שסילק מעליהם את השגחתו לטובה, ונעזבו ביד הטבע והמקרה, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב, שהיו חזקים מהם בטבעם, וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם.

(טו) ולבסוף הענישם ה' על ידי השגחה לרעה, להענישם אף בדבר שאינו בדרך הטבע והמקרה, עד אשר בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ, יַד ה' הָיְתָה בָּם לְרָעָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם, וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד, עד שהכירו ברעתם, והתחילו לשוב בתשובה.

(טז) וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים, וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם, ואמנם כל השופטים היו דומים בכך שבאה לישראל תשועה על ידם, אך היה חילוק בין השופטים לגבי משך זמן התשועה, כי היו שופטים שהושיעו אותם כל ימי חייהם, והיו שופטים שכבר בחייהם חזרו האויבים לשלוט בהם, והדבר היה תלוי בהנהגת ישראל באותו דור, אם שמעו בקול שופטיהם או לא.

(יז) וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ תמיד, אלא היו פעמים שעוד בחיי השופט לא שמעו בקולו, כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְו‍ֹת ה', והם לֹא עָשׂוּ כֵן, ובמקרים אלו חזרו האויבים לשלוט בהם עוד בחיי השופט.

(יח) וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים – ולפעמים היו שומעים לשופט כל ימי חייו, וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט, וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט, כִּי יִנָּחֵם ה' מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם, כי עמדו בצדקתם כל ימי השופט.

(יט) וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט, יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לָהֶם, לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה.

(כ) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם, וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי.

(כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם, מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת.

(כב) והטעם שבאמת השאיר אותם ה' לאחר מות יהושע, ולא הניח ליהושע לכבוש את כולם, היה לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל, הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם, ולא יכרתו ברית עם יושבי הארץ, אִם לֹא.

(כג) וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר, וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ, אלא נשאר זמן הכיבוש לאחר יהושע, ובני ישראל לא עמדו בנסיון זה, והתקיימה נבואתו של יהושע, שאם לא ילכו בדרך ה' לא יעזור להם ה' להוריש את כל הגויים, וכפי שאכן אירע.