פסקי הלכות, מסכת מגילה, פרק שני
(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
א. הקורא את המגילה מסופה לתחילתה, לא יצא ידי חובתו. וכן הקורא את ההלל או את קריאת שמע או את תפילת שמונה עשרה מסופם לתחילתם, לא יצא, אלא צריך לקרותם כסדרם.
ב. הקורא את המגילה בעל פה, או שקראה בלשון שאינה לשון הקודש ואינו מבין שפה זו, לא יצא ידי חובתו. אמנם אם הוא מבין את אותה לשון, יצא, ובתנאי שהמגילה כתובה באותה לשון.
ג. הקורא או שומע את המגילה בלשון הקודש, אף שאינו מבין את האמור בה, יצא ידי חובתו.
ד. הקורא את המגילה ושוהה בין קטע לקטע, אפילו שהה שיעור זמן שיש בו כדי לקרוא את כולה, יצא ידי חובתו.
ה. הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, והיינו כשהוא לא ישן ממש ולא ער ממש, שאם קוראים לו הוא עונה, אך אינו יודע להשיב דבר התלוי בסברא, ואם מזכירים לו דבר הוא נזכר בו, יצא ידי חובתו.
ו. הכותב את המגילה או מגיהה, ותוך כדי כך קורא הוא כל מילה ממגילה כשרה, והתכוון לצאת ידי חובה, יצא.
ז. הדורש את פסוקי המגילה ברבים, ותוך כדי כך קרא את כל פסוקיה, והתכוון לצאת בכך ידי חובתו, יצא.
ח. הקורא חלק מהמגילה, ומדלג על חלקה, לא יצא ידי חובתו.
ט. אם רוב המגילה כתובה, וחלקה חסרה או מחוקה, כשרה, וקורא את החלק החסר בעל פה.
י. הכותב כתבי הקודש, חייב להעתיקם מתוך הכתב, ואפילו אות אחת אסור לכתוב שלא מן הכתב, חוץ מתפילין ומזוזות, שהן קצרות ושגורות בפי הכל, ומותר לכותבם בעל פה.
יא. הכותב את המגילה צריך לשרטט תחילה את השורות, וכן הכותב ספר תורה או מזוזה, צריך לשרטט. אמנם הכותב תפילין, אינו צריך לשרטט.
יב. שלש מילים של פסוק מותר לכתוב בלא שרטוט, אבל ארבע מילים או יותר יש לשרטט.
יג. יש לכתוב את המגילה בדיו שחור, ולא במיני צבעונים. על גבי קלף, ולא על נייר או על עור שאינו מתוקן כל צרכו, בכתב אשורית.
יד. בן כרך שהלך לעיר, ועתיד לחזור למקומו בליל י"ד, קורא בט"ו, ואפילו אם בסוף התעכב ולא חזר בליל י"ד לכרך. ואם אינו עתיד לחזור בליל י"ד, קורא בי"ד.
טו. בן עיר שהלך לכרך, ושהה שם ביום י"ד, ודעתו להשאר שם בליל ט"ו, קורא את המגילה בט"ו.
טז. צריך אדם לקרוא את כל המגילה בפורים כדי לצאת ידי חובתו, מתחילתה לסופה.
יז. יש לתפור את יריעות המגילה בגידים של בהמה טהורה, ולא בחוטי פשתן.
יח. אין חובה לתפור את היריעה לכל אורכה, אלא די בכך שיטיל שתי חוטים בשתי קצות היריעה, ואחת באמצע, כאשר המרחק בין שלשתם שוה.
יט. מגילה הכתובה בין שאר הכתובים, אין קוראים בה בציבור, והיינו כשקוראים את המגילה שלא בזמנה, שיש צורך בעשרה, אבל כשקוראים אותה בזמנה, שניתן לקוראה ביחיד, יוצאים ידי חובה אף במגילה כזו. ואם היא שונה משאר היריעות בכך שהיא גדולה יותר או קטנה יותר, יוצאים בה ידי חובה גם בציבור.
כ. כאשר תופרים את ספר התורה יש להשאיר חלק מהיריעה, בראשה ובסופה, ללא תפרים, כדי שבשעה שפותחים את ספר התורה, גם אם ימתחו אותו, לא יקרעו היריעות.
כא. בין אנשים ובין נשים יכולים לקרוא את המגילה ולהוציא את השומעים ידי חובתם, אבל חרש שוטה וקטן אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובתם.
כב. קריאת המגילה של היום זמנה מהנץ החמה, ובדיעבד אם קרא מעלות השחר, יצא.
כג. וכן ברית מילה, טבילת טמא ביום השביעי, הזאת אפר פרה אדומה וטבילת שומרת יום, זמנם מהנץ החמה, ובדיעבד מעלות השחר.
כד. אלו הן מצוות הנעשות ביום, וזמנן כל היום: קריאת המגילה, קריאת ההלל, תקיעת שופר בראש השנה, נטילת לולב, תפילת מוסף, וידוי פר הבא על חטא כהן גדול או ציבור, וידוי מעשר שלאחר ביעור מעשר שני, וידוי הכהן הגדול ביום הכפורים על הפר ועל השעיר המשתלח, סמיכת הבעלים על הקרבן לפני הקרבתו, שחיטת הקרבן, הנפת החזה של קרבן שלמים, הנפת מנחת העומר, הגשת המנחה למזבח, קמיצתה, הקטרתה. מליקת העוף. קבלת הדם מהקרבן, הזייתו על המזבח. השקאת סוטה במים המרים, עריפת עגלה, טהרת מצורע בהבאת ציפורים.
כה. אלו הן המצוות הנעשות בלילה, וזמנן כל הלילה: קצירת העומר, ספירת העומר, הקטרת חלבים ואיברים של קרבן התמיד של בין הערביים.
(ספר יוחסין)
