א. אין יוצאים ידי חובה בארבעת המינים הגזולים, כיון שזו מצוה הבאה בעבירה.
ב. אם אחד מארבעת המינים יבש, הרי הוא פסול, לפי שאינו 'הדר'. אך אם נשאר בראש ההדס שלשה עלים לחים, כשר.
ג. אם אחד מארבעת המינים הוא של עבודה זרה או עיר הנדחת, העומד לשריפה, הרי הוא כמי שאין לו שיעור, ופסול.
ד. אם נחתך ראש הלולב או הערבה, הרי הם פסולים, לפי שאין זה 'הדר'. אבל אם נחתך ראש ההדס, כיון שהעלים מסתירים את מקום החתך, כשר.
ה. לולב, הדס או ערבה שנחתכו עליהם לגמרי, הרי הם פסולים, ואפילו אם אגדם בחוט וכדומה.
ו. לולב שנפרדו עליו בראשיהם, אך עדיין מחוברים הם לשדרה, הרי הוא כשר.
ז. לולב שעליו קצרים ביותר, אם ראש העלה התחתון מגיע לקצה העלה העליון, כשר.
ח. שיעור הדסים וערבות שלשה טפחים, ושיעור הלולב ארבעה טפחים, והטפח הנוסף הוא כדי לנענע בו. ואין להם שיעור למעלה, אלא אפילו ארוכים ביותר, כשרים, ובלבד שיצא הלולב למעלה מהם טפח.
ט. אם נסדק ראש העלה העליון שבלולב, כשר. אך אם נסדק עד שנראה כשני ראשים מופרדים ממש, פסול.
י. לולב העשוי קמטים קמטים, או שיש בו קוצים, או שהוא מתכופף כמו עשב רך, או שהוא קשה ואי אפשר לכופפו, פסול. אך אם רק התחיל להתקשות ולא התקשה לגמרי, כשר.
יא. לולב שהוא עקום כמגל, אם העקמימות היא בצד השדרה, שהיא כפופה לאחוריה, כשר. אך אם העקמימות לפניו או לצדדים, פסול.
יב. לולב שכל עליו בודדים, ואינם כפולים, פסול.
יג. אם היו עליו כפולים, אך נפרדו לגמרי זה מזה גם במקום חיבורן, פסול. אך אם נשארו מחוברים בגבם, ורק לפניהם נפרדו, כשר.
יד. הדס שיש בו ענבים ירוקים, כשר.
טו. הדס שיש בו ענבים אדומים או שחורים, אם הם בכמות פחותה מהעלים, כשר. ואם הם בשיעור מרובה מהעלים, פסול, עד שימעטם, ואסור למעטם ביום טוב עצמו, ואם עבר ומיעטם, כשר.
טז. יש צורך שייצאו שלשת עלי ההדס מאותו גובה בענף, ואם היו רק שנים באותו גובה ושלישי נמוך או גבוה יותר, פסול.
יז. אם נשרו עלי ההדס ונשארו שלשה, ואפילו אם נשרו רוב העלים, כגון שהיו שבעה בכל קן, כיון שנשארו שלשה, כשר.
יח. אין חיוב לאגוד את הלולב ומיניו, אך יש בכך הידור מצוה, וניתן לאוגדו אף בדבר שאינו מינו.
יט. אם אוגד האדם את הלולב ומיניו ביום טוב, לא יעשה קשר ממש, אלא שזירה או עניבה וכדומה.
כ. נאמר בפסוק 'זה א-לי ואנוהו', ללמד שצריך האדם להתנאות במצוות, כגון לעשות לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה וטלית נאה.
כא. כדי להדר במצוה צריך האדם להוסיף שליש ממחיר המצוה עצמה, ואותו שליש נאמד לאחר התוספת, ולכן צריך להוסיף חצי ממחיר המצוה הפחות מהודרת, כדי לקנות את המהודרת יותר.
כב. ערבה שכמשה ולא יבשה, או שנשרו מקצת עליה, או הצומחת על מי גשמים, כשרה.
כג. הצפצפה, שעליה עגולים, הקנה שלה לבן ופיה דומה למסר, ששיניו בולטים כלפי האמצע, פסולה.
כד. יש מין ערבה ששמו 'חילפא גלא', שאף שיש לו שיניים הדומות למגל, כשר הוא.
כה. צריך האדם ליטול שלשה הדסים, שתי ערבות, לולב אחד, ואתרוג אחד.
כו. הדסים שראשם קטום, כשרים לברכה, ואפילו אם שלשת ההדסים קטומים.
כז. ארבעת המינים מעכבים זה את זה, אין פוחתים מהן ואין מוסיפים עליהם, ואם אין מצויים מינים אלו, אין מביאים מינים אחרים.
כח. כיון שאין חיוב לאגוד את הלולב עם מיניו, אף אם נטל כל מין בפני עצמו, יצא ידי חובתו.
כט. אתרוג של ערלה, או של תרומה טמאה, האסורים באכילה, פסולים לברכה.
ל. אתרוג של דמאי, כשר [ואתרוג של טבל, פסול].
לא. אתרוג של תרומה טהורה או של מעשר שני בירושלים, אין ליטול לכתחילה, ואם נטל, יצא.
לב. אתרוג שיש חזזית על רובו, או אפילו על מיעוטו אם היא בחוטמו או בכמה מקומות, פסול.
לג. אם ניטלה פטמת האתרוג, פסול. ואם נחתך עוקצו, שהוא החלק המחברו לאילן, אם נחתך עד שהגיע לבשר האתרוג ממש, פסול. ובפחות מכך, כשר.
לד. נקלף כל הקרום הדק של האתרוג, או שנסדק, פסול. אך אם לא נקלף כולו, כשר.
לה. נעשה בו נקב המחסר מעט מבשר האתרוג, או נקב גדול כ'איסר', או נקב מפולש, פסול. אך אם ניקב ולא נחסר, והנקב אינו מפולש וקטן מאיסר, כשר.
לו. אתרוג כושי בארץ ישראל, פסול. אך בבבל אתרוג כושי כשר, ורק הדומה לאדם כושי, שהוא שחור ביותר, פסול.
לז. אתרוג הירוק ככרתי, פסול.
לח. אתרוג שהרקיב מבחוץ, או שהרקיב מבפנים, כבוש בחומץ או שלוק ברותחים, לבן, מנומר, עגול ככדור, או שעשאו על ידי הדפוס כמין בריה אחרת, פסול.
לט. אתרוג ה'תאום', ואתרוג בוסר, או אתרוג שעשאו על ידי דפוס בצורה המצויה באתרוג, כשרים.
מ. בימות החג שלאחר יום טוב ראשון, אף אתרוג החסר כשר, ואפילו אם נקבוהו עכברים, כל זמן שרובו קיים.
מא. שיעור אתרוג הקטן ביותר, כביצה. ואין לו שיעור למעלה, אלא אפילו אם צריך ליטלו בשתי ידיו, כשר.
מב. בשעת נטילת ארבעת המינים צריך האדם לאוחזם בידיו ממש, ללא חציצה, אמנם אגידה הנעשית לנוי, אינה חוצצת. וכן לקיחה על ידי בגד הטפל לידו, אינה חוצצת. וכן עלים ממיני ארבעת המינים, כגון עלי ההדס, אינם חוצצים.
מג. אסור להריח בחג הסוכות בהדס שיוחד לנטילת ארבעת המינים, אך מותר להריח באתרוג שיוחד לנטילה.
מד. מותר להריח בשבת בהדס המחובר לעץ, אך אסור להריח באתרוג המחובר לעץ, מחשש שיתלשנו כדי לאוכלו.
מה. בעת נטילת ארבעת המינים יש להחזיק בימין את הלולב עם ההדסים והערבות, שהם שלש מצוות, ובשמאל את האתרוג.
מו. מברכים 'על נטילת לולב', כיון שעץ הלולב, הדקל, הוא הגבוה מבין האילנות של ארבעת המינים.
מז. באמירת ההלל יש לנענע את ארבעת המינים ב'הודו לה" הראשון וב'הודו לה" האחרון, וב'אנא ה' הושיעה נא'.
מח. דרך הנענועים היא להוליך ולהביא להעלות ולהוריד, ובכל צד שמוליך מנענע שלש פעמים.
מט. אף שיש ליטול את הלולב בשחרית, מי שלא היה לו לולב יכול ליטלו כל היום, ואף שלא בשעת התפילה.
נ. מי שאינו יודע לקרוא את ההלל, אינו יכול לצאת ידי חובה משמיעת עבד כנעני, אשה או קטן, כיון שהם פטורים, אלא צריך לומר אחריהם. אך אם יהודי גדול אומר לפניו את ההלל, די בכך שישמע, ועונה על כל פרק 'הללויה'.
נא. מי שהתחייב בברכת המזון ואינו יודע לברך, יכול לצאת ידי חובה משמיעת בנו, עבדו הכנעני או אשתו.
נב. השומע את קריאת ההלל מחבירו, אף שיוצא ידי חובה גם אם ישמע בשתיקה, מצוה שיענה אחרי כל פרק 'הללויה', וכן מצוה שיענה אחריו ראשי פרקים.
נג. במקום שנוהגים לכפול פסוקים מסויימים בהלל, נוהגים כמנהג המקום.
נד. השומע את הלל מפי יהודי גדול, יכול לצאת ידי חובה בשמיעת חצי פסוק מדין שומע כעונה, ולומר בעצמו את חצי הפסוק השני.
נה. השומע ברכה מחבירו ומתכוין לצאת ידי חובה אינו צריך לענות 'אמן' לשם כך, אלא די בשמיעה כדי לצאת ידי חובה.
נו. הקונה מעם הארץ בשנת השמיטה לולב ואתרוג, ואינו רוצה שיגיעו דמי האתרוג לידי עם הארץ החשוד שלא ינהג בהם בקדושה כראוי, יקח ממנו את האתרוג במתנה, ויבליע לו בדמי הלולב [שאין בו קדושת שביעית] גם את דמי האתרוג.
נז. לפני ההלל יש לברך ברכה על קריאתו, ואילו הברכה שלאחר ההלל תלויה במנהגי המקומות.
נח. מעיקר דין התורה מצוות נטילת לולב נוהגת רק במקדש שבעה ימים, ובשאר המקומות רק ביום טוב ראשון, לאחר חורבן בית המקדש השני תיקן רבן יוחנן בן זכאי שבכל מקום ינטל הלולב שבעה ימים, זכר למקדש.
נט. מעיקר דין התורה, בזמן שאין בית המקדש קיים מותר לאכול מהתבואה החדשה מיד בבוקר ט"ז בניסן, לאחר שנחרב בית המקדש תיקן רבן יוחנן בן זכאי שאסור לאכול חדש במשך כל היום, מחשש שכאשר יבנה בית המקדש יזכרו האנשים שאכלו בשנה הקודמת חדש מיד בבוקר, ולא יידעו שכשבית המקדש קיים יש להמתין להנפת העומר כדי שיהא החדש מותר באכילה.
ס. ביום טוב הראשון צריך אדם ליטול ארבעת המינים השייכים לו לגמרי, אך בשאר הימים יכול הוא לצאת ידי חובה בלולב של חבירו, המושאל לו.
סא. מתנה על מנת להחזיר נחשבת מתנה, ולכן אם קיבל האדם מחבירו ארבעת המינים במתנה על מנת להחזיר יוצא הוא ידי חובתו, ועליו לקיים את התנאי ולהחזירם לאחר מכן לנותן.
סב. יורשים שעדיין לא חלקו בירושה, וקנו אתרוגים מהממון המשותף, אם יש אתרוג לכל אחד וממילא אינם מקפידים זה על זה, יכול כל אחד ליטול לו אתרוג אחד ויוצא בו ידי חובתו. אבל אם יש רק אתרוג אחד, וכל אחד רוצה ליטלו בעצמו, אין אחד מהם יוצא ידי חובתו.
סג. שני בני אדם שקנו לולב בשותפות, אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב ראשון, עד שיקנה לו שותפו את חלקו.
סד. מותר לאדם להתפלל תפילת העמידה בסוכות כאשר הלולב ומיניו בידו, דכיון שמקיים בכך מצוה אין הדבר מטרידו מכוונתו.
סה. בשעה שמקיימים מצוות נטילת ארבעת המינים, צריך לאחוז אותם דרך גדילתם.
סו. הנוטל את ארבעת המינים בכלי, שאין זה דרך כבוד אלא דרך בזיון, אינו יוצא בכך ידי חובתו.
סז. קטן היודע לנענע את הלולב, אביו חייב לקנות לו לולב, לחנכו במצוות.
סח. קטן היודע להתעטף, חייב בציצית. והיודע לשמור תפיליו בנקיות, חייב בתפילין. והיודע לדבר, אביו מלמדו פסוק ראשון של קריאת שמע, ופסוק 'תורה צוה לנו משה'.
סט. קטן היודע לשחוט, וגדול עומד על גביו, אוכלים משחיטתו.
ע. קטן היכול לאכול כזית דגן בתוך כדי אכילת פרס, יש להרחיק מצואתו ומי רגליו לאמירת דבר שבקדושה. אמנם מצואתו ומי רגליו של גדול יש להרחיק ארבע אמות אף אם אינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס.
עא. קטן שיכול לאכול כזית בשר צלי, יכול הוא להיות מנוי על קרבן הפסח.
