יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פסקי הלכות על פי הרי"ף, מסכת יבמות, פרק שני (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ה. היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה או שהיתה שנייה הרי זו חולצת ולא מתיבמת, ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות ליבם. ומן הדין היה שיתיבמו שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבוא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתיבמו חייבי לאוין ולא שניות גזירה שמא יבוא עליה ביאה שנייה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מצות עשה אלא ביאה ראשונה בלבד. לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואין צריך לומר שנייה הרי זה קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מותרות לזר שהרי נפטרו. (יבום, פ"ו ה"י)

ו. ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עליה כהן גדול לא נפטרה צרתה שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה והואיל ולא קנה מן התורה קנין גמור לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ. (יבום, פ"ו הי"א)

ז. שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן, והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה. (יבום, פ"ז ה"א)

ח. ויש נשים אחרות שאסורות מפי הקבלה ואיסורן מדברי סופרים והן הנקראות שניות מפני שהן שניות לעריות וכל אחת מהן נקראת שנייה, ועשרים נשים הן ואלו הן: א, אם אמו וזו אין לה הפסק אלא אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה אסורה, ב, אם אבי אמו בלבד, ג, ואם אביו וזו אין לה הפסק אלא אפילו אם אם אם אביו עד למעלה אסורה, ד, אם אבי אביו בלבד, ה, אשת אבי אביו וזו אין לה הפסק אפילו אשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו, ו, אשת אבי אמו בלבד, ז, אשת אחי האב מן האם, ח, אשת אחי האם בין מן האם בין מן האב, ט, כלת בנו וזו אין לה הפסק אפילו כלת בן בן בנו עד סוף העולם אסורה עד שתהיה אשת אחד ממנו שנייה על יעקב אבינו, י, כלת בתו בלבד, יא, בת בת בנו בלבד, יב, בת בן בנו בלבד, יג, בת בת בתו בלבד, יד, בת בן בתו בלבד, טו, בת בן בן אשתו בלבד, טז, בת בת בת אשתו בלבד, יז, אם אם אבי אשתו בלבד, יח, אם אב אם אשתו בלבד, יט, אם אם אם אשתו בלבד, כ, אם אב אבי אשתו בלבד, נמצאו השניות שאין להן הפסק ארבע, אם האם עד למעלה, ואם האב עד למעלה, ואשת אבי האב עד למעלה, ואשת בן בנו עד למטה. (אישות, פ"א ה"ו)

ט. היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה או שהיתה שנייה לבעל ולא היתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים הרי זו מותרת ליבם, חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתיבמת. (יבום, פ"ו הי"ג).

י. וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו… עבר ונאף עם אחת משבע נשים אלו בין בזדון בין בשגגה, אף על פי שהוא והנואפת במיתת בית דין או בכרת, לא נאסרה אשתו עליו, חוץ מאחות ארוסתו שהיא אוסרת אשתו עליו כמו שביארנו בהלכות גירושין. (איסורי ביאה, פ"ב הלכות ט' וי').

יא. כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה [בין כדרכה בין שלא כדרכה] משהערה בה נפסלה משום זונה, ובלבד שתהיה בת שלש שנים ויום אחד ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, לפיכך אשת איש שנבעלה לאחר בין באונס בין ברצון נפסלה לכהונה. (איסורי ביאה, פי"ח ה"ו)

יב. דין תורה שמותר לעכו"ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת, וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה ה"ז כבא על הנכרית. (איסורי ביאה, פי"ד הי"ב)

יג. השניות כולן לא גזרו עליהן בגרים, לפיכך מותר הגר לישא אם אמו ונושא אדם גיורת ואם אמה או בת בת בתה וכן בשאר השניות. (איסורי ביאה, פי"ד הט"ז)

יד. הגרים אינן בדין הקרובים, אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו, מעידין זה לזה, שהגר שנתגייר כקטן שנולד הוא חשוב. (עדות, פי"ג ה"ב)

טו. מי שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר או עובד ע"ז בין קטן בין גדול משיצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו הרי זה זוקק את אשתו ליבום, ואם היה לו אח מן השפחה או מן הנכרית אינו אחיו לדבר מן הדברים ואינו זוקק את אשתו, ואף על פי שהיתה לידתו בקדושה הואיל והיתה הורתו שלא בקדושה אינו אחיו. (יבום, פ"א ה"ו)

טז. זה שנאמר בתורה ובן אין לו, אחד הבן ואחד הבת או זרע הבן או זרע הבת הואיל ויש לו זרע מכל מקום בין מאשה זו בין מאשה אחרת הרי זה פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום. אפילו היה לו זרע ממזר או עובד עבודה זרה הרי זה פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום. אבל בנו מן השפחה ומן הנכרית אינו פוטר, שזרע הבא מן השפחה, עבדים, והבא מן הגויה, גוים, וכאילו אינם, הרי הוא אומר בשפחה האשה וילדיה תהיה לאדוניה, מלמד שולדה כמוה, ובגויה הוא אומר כי יסיר את בנך מאחרי, מסיר אותו מלחשב בקהל, ואף על פי שנשתחרר בנו מן השפחה או נתגייר בנו מן הגויה, הרי הן כשאר הגרים והמשוחררין, ואינן פוטרין את אשתו. הרי שהיה לו בן מן השפחה שלו, ושחררו, ושחררה, ונשאה, ומת בלא זרע הרי זו תתיבם לאחיו ואף על פי שבנה ממנו קיים, שכבר שחררו. (יבום, פ"א הלכות ג-ד)

יז. כל הקרובין בעבירה, יורשין ככשרים, כיצד כגון שהיה לו בן ממזר או אח ממזר, הרי אלו כשאר בנים וכשאר אחים לנחלה, אבל בנו מן השפחה או מן הנכרית אינו בן לדבר מן הדברים ואינו יורש כלל. (נחלות, פ"א ה"ז)

יח. …וכן מטמא לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו אף על פי שהן פסולין, אפילו היו ממזרים, מטמא להן. (אבל, פ"ב ה"ט)

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?