(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
נה. השומע ברכה מחבירו ומתכוין לצאת ידי חובה אינו צריך לענות 'אמן' לשם כך, אלא די בשמיעה כדי לצאת ידי חובה.
נו. הקונה מעם הארץ בשנת השמיטה לולב ואתרוג, ואינו רוצה שיגיעו דמי האתרוג לידי עם הארץ החשוד שלא ינהג בהם בקדושה כראוי, יקח ממנו את האתרוג במתנה, ויבליע לו בדמי הלולב [שאין בו קדושת שביעית] גם את דמי האתרוג.
נז. לפני ההלל יש לברך ברכה על קריאתו, ואילו הברכה שלאחר ההלל תלויה במנהגי המקומות.
נח. מעיקר דין התורה מצוות נטילת לולב נוהגת רק במקדש שבעה ימים, ובשאר המקומות רק ביום טוב ראשון, לאחר חורבן בית המקדש השני תיקן רבן יוחנן בן זכאי שבכל מקום ינטל הלולב שבעה ימים, זכר למקדש.
נט. מעיקר דין התורה, בזמן שאין בית המקדש קיים מותר לאכול מהתבואה החדשה מיד בבוקר ט"ז בניסן, לאחר שנחרב בית המקדש תיקן רבן יוחנן בן זכאי שאסור לאכול חדש במשך כל היום, מחשש שכאשר יבנה בית המקדש יזכרו האנשים שאכלו בשנה הקודמת חדש מיד בבוקר, ולא יידעו שכשבית המקדש קיים יש להמתין להנפת העומר כדי שיהא החדש מותר באכילה.
ס. ביום טוב הראשון צריך אדם ליטול ארבעת המינים השייכים לו לגמרי, אך בשאר הימים יכול הוא לצאת ידי חובה בלולב של חבירו, המושאל לו.
סא. מתנה על מנת להחזיר נחשבת מתנה, ולכן אם קיבל האדם מחבירו ארבעת המינים במתנה על מנת להחזיר יוצא הוא ידי חובתו, ועליו לקיים את התנאי ולהחזירם לאחר מכן לנותן.
סב. יורשים שעדיין לא חלקו בירושה, וקנו אתרוגים מהממון המשותף, אם יש אתרוג לכל אחד וממילא אינם מקפידים זה על זה, יכול כל אחד ליטול לו אתרוג אחד ויוצא בו ידי חובתו. אבל אם יש רק אתרוג אחד, וכל אחד רוצה ליטלו בעצמו, אין אחד מהם יוצא ידי חובתו.
סג. שני בני אדם שקנו לולב בשותפות, אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב ראשון, עד שיקנה לו שותפו את חלקו.
סד. מותר לאדם להתפלל תפילת העמידה בסוכות כאשר הלולב ומיניו בידו, דכיון שמקיים בכך מצוה אין הדבר מטרידו מכוונתו.
סה. בשעה שמקיימים מצוות נטילת ארבעת המינים, צריך לאחוז אותם דרך גדילתם.
סו. הנוטל את ארבעת המינים בכלי, שאין זה דרך כבוד אלא דרך בזיון, אינו יוצא בכך ידי חובתו.
סז. קטן היודע לנענע את הלולב, אביו חייב לקנות לו לולב, לחנכו במצוות.
סח. קטן היודע להתעטף, חייב בציצית. והיודע לשמור תפיליו בנקיות, חייב בתפילין. והיודע לדבר, אביו מלמדו פסוק ראשון של קריאת שמע, ופסוק 'תורה צוה לנו משה'.
סט. קטן היודע לשחוט, וגדול עומד על גביו, אוכלים משחיטתו.
ע. קטן היכול לאכול כזית דגן בתוך כדי אכילת פרס, יש להרחיק מצואתו ומי רגליו לאמירת דבר שבקדושה. אמנם מצואתו ומי רגליו של גדול יש להרחיק ארבע אמות אף אם אינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס.
עא. קטן שיכול לאכול כזית בשר צלי, יכול הוא להיות מנוי על קרבן הפסח.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת סוכה, פרק רביעי (א)
א. חכמים גזרו שלא ליטול לולב בשבת, ואפילו ביום טוב ראשון שחל בשבת, מחשש שיטלטלנו ארבע אמות ברשות הרבים כדי ללכת לבקי שלמדנו לנענע בו.
ב. חבטת ערבה הוא מנהג נביאים, וכיון שאין זו תקנה מחייבת אלא מנהג בלבד, אין מברכים על כך.
ג. ערבה זו שחובטים אותה די בכך שיהיה בה אפילו בד אחד שיש בו עלה אחד, ויש ליטלה בפני עצמה, ואדם יכול להשתמש לשם כך בערבה שבלולב.
ד. המכין לולב לעצמו מברך 'שהחיינו', וכשנוטלו מברך על נטילת לולב.
ה. בליל יום טוב ראשון של סוכות מברך על כוס הקידוש גם ברכות 'שהחיינו' ו'לישב בסוכה', ולכן אינו מברך 'שהחיינו' בעת עשיית הסוכה.
ו. בכל פעם ופעם שנכנס האדם לסוכה, מברך 'לישב בסוכה'.
© כל הזכויות שמורות לארגון 'שתי הלכות ביום' (ע"ר)
