יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק אחד עשר (ו)

בפרטי מידת הנקיות

לא אומר מענין המידות [-משקולות שמוכרים וקונים בהם], שהרי בפירוש כתוב בהם "תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה", ואמרו חז"ל, קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות וכו'. ואמרו, הסיטון [-המוכר בסיטונות] מקנח את כלי המדידה שלו אחת לשלשים יום, וכל כך למה, כדי שלא יחסרו שלא מדעתו, ולא יענש. כל שכן עוון הריבית, שגדול הוא, ככופר באלקי ישראל חס וחלילה. ואמרו חז"ל על הפסוק "בנשך נתן ותרבית לקח חיה לא יחיה", שהמלוה בריבית אינו חי לתחיית המתים, כי הריבית ואבק ריבית משוקץ ומתועב בעיני ה'. ואיני רואה צורך להאריך בזה, שכבר אימתו מוטלת על כל איש ישראל.

אמנם כללו של דבר, כמו שחמדת הממון רבה, כן מכשלותיו רבים. וכדי שיהיה האדם נקי מהם באמת, עיון גדול ודקדוק רב צריך לו. ואם נקה ממנו ידע שהגיע כבר למדריגה גדולה, כי רבים יתחסדו בענפים רבים מענפי החסידות, ובענין שנאת הבצע לא יכלו להגיע אל מחוז השלימות. הוא מה שאמר צופר הנעמתי לאיוב "אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה, כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא".

 

"מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ"  (משלי טז יז)