יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק אחד עשר (ח)

בפרטי מידת הנקיות

ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז"ל: במעשה, דהיינו הנגיעה או החבוק וכיוצא, כבר נתבאר למעלה במאמר שזכרנו, ואין צריך להאריך. בראיה, אמרו ז"ל, "יד ליד לא ינקה רע", כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, לא ינקה מדינה של גיהנם. ואמרו עוד, מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה וכו'. אמר רב ששת, מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך, שכל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף. ואמרו עוד, "ונשמרת מכל דבר רע", שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה, באשת איש – ואפילו היא מכוערת.

בענין הדבור עם האשה, בהדיא שנינו, כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. ובשמיעה אמרו, קול באשה – ערוה. עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהיינו, הדיבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה, כבר צווחו ככרוכיא ואמרו "ולא יראה בך ערות דבר", ערות דיבור, זה ניבול פה. ואמרו, בעון נבלות פה צרות מתחדשות, ובחורי 'שונאיהם של' ישראל מתים. ואמרו עוד, כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם. ואמרו עוד, הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו כו', אפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים לו לרעה. ואמרו עוד, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו – מגידים לו לאדם בשעת הדין. ובענין השמיעה הרעה הזאת גם כן אמרו, אף השומע ושותק, שנאמר "זעום ה' יפול שם". הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומעניינו.

 

"מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ"  (משלי טז יז)