פרק ו. הוצאות והפסדים
פרטי דינים
ט. הוצאות כספיות הכרחיות שהיו למלוה כדי להשיג את כספי ההלואה, אם רק הלוה נהנה מזה, כל ההוצאות מוטלות על הלוה. אך אם הלוה והמלוה נהנו מזה בשוה, על המלוה להשתתף בהוצאות אלו עם הלוה בשוה. ואם רוב ההנאה למלוה, ודאי שעליו מוטל לשלם את רוב ההוצאות.
י. ולכן, כסף שהיה מונח בעיר מרוחקת, והלוה נצרך להוציא הוצאות כדי להביא את הכסף לכאן, אם גם המלוה היה צריך להוציא הוצאות אלו, הרי ההוצאות הן לטובת שניהם, ולכן המלוה ישתתף בהן עם הלוה בשוה. ואם רוב התועלת מכך היא עבור המלוה, כגון שהלוה מקבל את ההלואה רק למספר מועט של ימים, ומיד אחר כך המלוה נהנה מכסף זה, ודאי שעליו מוטל לשלם את רוב ההוצאות.
אך אם המלוה לא היה נצרך להוציא הוצאות אלו, וכגון שאינו צריך עכשיו את הכסף, ועד שיצטרך לזה הוא יוכל להשיגו בלי להוציא הוצאות על כך, ממילא אין המלוה צריך להשתתף עם הלוה בהוצאות.
יא. אם המלוה היה צריך לשלוח ללוה מכתבי תזכורת לפרוע בזמן וכדומה, מותר לו לגבות את מחירם מהלוה.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
