פרק ז: רבית שאינה מהלוה למלוה, ודיני ערב
רבית מאדם אחר למלוה
א. מותר לאדם שלישי לתת כסף או שאר טובות למלוה, כדי שיסכים להלוות ללוה. ומותר למלוה לקחת ריבית זו לכתחילה, כיון שאינה מגיעה מהלוה עצמו.
ב. ומכל מקום, בשלשה אופנים דלהלן הדבר אסור משום ריבית:
א) קיבל האחר כסף מהלוה: אם נתן לו הלוה קודם לכן תמורה כל שהיא על מנת שישלם עבורו את הריבית, או לחילופין אם האדם חוזר אחר כך ללוה ומבקש ממנו חזרה את דמי הריבית דנתן, אסור. אם לא נתן לו הלוה כסף, אלא בקשו ושכנעו שיתן את הריבית משלו, המיקל יש לו על מה לסמוך. אבל אם לא ביקש ממנו שיתן ריבית, אלא שישכנעו בפיו שילוה לו, והוא מעצמו נתן את הריבית, מותר לכתחילה.
ב) סיכמו ביניהם על כך: אם המלוה אמר ללוה 'אמור לפלוני שיתן לי ריבית עבורך', אסור לקבל ממנו את הריבית מן הדין. ואם הלוה אמר למלוה 'פלוני יתן לך ריבית עבורי', יש להחמיר.
ג) מתחייב לתת בכל חודש: אם האחר מתחייב לשלם למלוה סכום קצוב בכל שבוע או בכל חודש וכדומה כל זמן שאינו פורע את הקרן, אסור. ואין זה מותר אלא אם מתחייב בתשלום חד פעמי, או בסכום מסוים לכל תקופת זמן, ללא התחייבות לתת עד פריעת הקרן.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
