פרק ז
בביאור חלקי הזריזות
אך הזריזות אחר התחלת המעשה הוא, שכיון שאחז במצוה – ימהר להשלים אותה, ולא תהיה מהירות זו כדי להקל מעליו כמי שמתאוה להשליך מעליו משאו, אלא מיראתו פן לא יזכה לגמור אותה. ועל זה הרבו להזהיר חז"ל, ואמרו, כל המתחיל במצוה ואינו גומר אותה, קובר אשתו ובניו. ואמרו, אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה. ואמר שלמה המלך עליו השלום "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, בל יתיצב לפני חשוכים". וחז"ל יחסו את השבח הזה לשלמה המלך עצמו, על שמיהר במלאכת בנין הבית ולא נתעצל בה לאחר אותה. וכן דרשוהו על משה רבינו עליו השלום, על שמיהר במלאכת המשכן.
"מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ"
(משלי טז יז)
(משלי טז יז)
