מוֹנֶה מַעֲלוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁרָאוּי לָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהֶם, וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת, הוּא בָּטוּחַ שֶׁיִּשְׁכֹּן בְּגַן עֵדֶן (מלבי"ם, מאירי).
(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד, ֖יְהֹוָה מִי־יָג֣וּר בְּאָֽהֳלֶ֑ךָ מי ראוי לָדוּר בביהמ"ק, מִֽי־֜יִשְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶׁךָ: (ב) הוֹלֵ֣ךְ בדרך ֖תָּמִים וּפֹעֵ֣ל צֶ֑דֶק, וְדֹבֵ֥ר ֜אֱמֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ: (ג) לֹֽא־רָגַ֨ל | עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לא מדבר רכילות ולה"ר, לֹֽא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה, ֜וְחֶרְפָּ֗ה לֹֽא־נָשָׂ֥א עַל־ קְרֹבוֹ לא גרם בושה לרעהו: (ד) מי שהוא נִבְזֶ֤ה | בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס, וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד, נִשְׁבַּ֥ע ֜לְהָרַ֗ע לעצמו [כגון לצום] וְלֹ֣א יָמִֽר אֶלָּא יקיים: (ה) כַּסְפּ֤וֹ | לֹֽא־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֘ לא הִלְוָה בריבית , וְשֹׁ֥חַד להטות הדין עַל־נָקִ֗י לֹֽא לָ֫קָ֥ח, עֹ֥שֵׂה־אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם אֶלָּא ישכון בביהמ"ק :
