פרק טז: הלוואות והחלפות בסוגי מטבע
הלואה במטבע מקומי
ט. לווה על סמך מטבע אחד שיש לו, אינו צריך להשאיר אצלו את המטבע למשך כל זמן ההלואה, ומותר מיד לאחר ההלואה להשתמש במטבע ולהוציאו. וכן אם המטבע אבד ממנו וכבר אינו ברשותו, אינו עובר על איסור ריבית.
י. אם יש לו מטבע מסוג זה אך הוא מונח בפקדון אצל אדם אחר, נחשב גם כן שיש לו, ומותר לו ללוות על סמך זה. אבל אם האחר לווה ממנו את המטבע בהלואה, אין נחשב שיש לו, ואסור.
ולכן אם יש לו את המטבע בחשבון בבנק, אין זה נחשב שיש לו, כיון שהכסף ניתן בתורת הלואה לבנק.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
