זֶה הַמִּזְמוֹר נֶאֱמַר עַל חָלְיוֹ, לְהִתְוַדּוֹת מִתּוֹךְ חָלְיוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לָאֵל שֶׁיְּקִימֶנּוּ מֵעֶרֶשׂ דְּוַי וְיִרְפָּאֶנּוּ (רש"י, מאירי).
(א) לַֽמְנַצֵּ֗חַ, מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: (ב) ֖אַשְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל מהולל האיש המשגיח על צרכי החולה , בְּי֥וֹם ֜רָעָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהֹוָֽה: (ג) יְהֹוָ֤ה | יִשְׁמְרֵ֣הוּ ֖וִֽיחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁ֣ר ישובח בָּאָ֑רֶץ, וְאַֽל־֜תִּתְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבָיו הרוצים במותו : (ד) יְֽהֹוָ֗ה ֖יִסְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י יתמוך בו בשוכבו על מִטַת חָליוֹ , כָּל־֜מִשְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיוֹ אף בשעה שמרגועו הִתחלף בחליו ממנוחה לְעָמָל : (ה) אֲֽנִי־֖אָמַרְתִּי יְהֹוָ֣ה חָנֵּ֑נִי, רְפָאָ֥ה ֜נַפְשִׁ֗י כִּֽי־חָטָ֥אתִי לָֽךְ: (ו) אֽוֹיְבַ֗י יֹֽאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י עלי, מָתַ֥י כבר ֜יָמ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ: (ז) וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת | לראותני ולבקרני , יודע אני כי שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר, בפיו ידבר טובות אבל לִבּ֗וֹ יִֽקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ בלבו יאסוף מחשבות רוע, יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר: (ח) יַ֗חַד עָלַ֣י ֖יִתְלַֽחֲשׁוּ כָּל־שֹֽׂנְאָ֑י, עָלַ֓י | יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לעשות לִֽי: (ט) ואומרים: דְּֽבַר־֖בְּלִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ חולי קשה קבוע ודבוק בו , וַֽאֲשֶׁ֥ר ֜שָׁכַ֗ב לֹֽא־יוֹסִ֥יף לָקֽוּם: (י) גַּם־אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י | אפילו זה שהיה עמי בשלום אֲשֶׁר־ בָּטַ֣חְתִּי ֖בוֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י [שהייתי מפרנסו], הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב מַאֲרָב: (יא) וְאַתָּ֤ה יְהֹוָ֗ה, חָנֵּ֥נִי וַֽהֲקִימֵ֑נִי, וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם: (יב) בְּזֹ֣את שתקימֶנִי מחוליי ֖יָדַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י, כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹֽיְבִ֣י עָלָֽי: (יג) וַֽאֲנִ֗י ֖בְּתֻמִּי בעבור תמימותי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י, וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לעֹבדך לְעוֹלָֽם: (יד) ואז אומר בָּ֘ר֤וּךְ יְהֹוָ֨ה | אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל, ֖מֵהָעוֹלָם וְעַד־֜הָֽעוֹלָ֗ם לנצח, אָ֘מֵ֥ן | וְאָמֵֽן:
