מִזְמוֹר זֶה כָּתַב דָּוִד לְאַחַר שֶׁהִצְלִיחַ לְהִנָּצֵל בְּעֶזְרַת מִיכַל בַּת שָׁאוּל אִשְׁתּוֹ מֵהַשּׁוֹמְרִים שֶׁשָּׁלַח שָׁאוּל לְקַחְתוֹ כְּדֵי לְהָמִיתוֹ, כְּשֶׁנִּמְלַט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בַּלַּיְלָה (מאירי).
(א) לַֽמְנַצֵּ֣חַ, אַל־תַּשְׁחֵת֘, לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם, בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־ ֜הַבַּ֗יִת לַֽהֲמִיתוֹ: (ב) הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹֽיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י, מִֽמִּתְקֽוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי: (ג) ֖הַצִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן, וּמֵֽאַנְשֵׁ֥י ֜דָמִ֗ים הרוצים להורגני הֽוֹשִׁיעֵנִי: (ד) כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י, יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִּ֑ים יתקבצו עלי אנשים עזים, לֹֽא־פִשְׁעִ֖י וְלֹֽא־חַטָּאתִ֣י יְהֹוָֽה: (ה) בְּֽלִי־֖עָוֹן יְרֻצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ יכינו עצמם להָרגני אף שאין בי שום עון, ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵֽה בעוֹניִי: (ו) וְאַתָּ֤ה יְהֹוָֽה־אֱלֹהִ֥ים | צְבָא֡וֹת, אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל, הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־ הַגּוֹיִ֑ם, אַל־תָּחֹ֨ן לעולם כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶלָה: (ז) יָשׁ֣וּבוּ ֖לָעֶרֶב, יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב, וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר לחפש אחרי: (ח) הִנֵּ֤ה | יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם ידברו עלי לשון הרע, ֖חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתֽוֹתֵיהֶ֑ם, כי חשבו כִּי־מִ֥י שֹׁמֵֽעַ: (ט) וְאַתָּ֣ה ֖יְהֹוָה תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ, ֜תִּלְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם: י ֖עֻזּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה מפני חוזקו של שאול לעזרתך אצפה, כִּֽי־ אתה ֜אֱלֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי: (יא) אֱלֹהֵ֣י חַסְדִּ֣י חסדו יְקַדְּמֵ֑נִי בחסדו – בטרם ילכדוני, ֜אֱלֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹֽׁרְרָי במפלת המצפים לרעתי : (יב) אַל־תַּֽהַרְגֵ֤ם | פֶּן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י נקמתך ומשפטך [ולא יקחו מוסר] , אֶלָּא הֲנִיעֵ֣מוֹ ֖בְחֵֽילְךָ טלטלם בכוחך הגדול וְהֽוֹרִידֵ֑מוֹ מנכסיהם [ובכך יארך זמן הנקמה], מָ֖גִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי: (יג) עשה להם כך בעבור חַטַּאת־פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־ שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ, וְיִלָּֽכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם בגלל גאוָתם, וּמֵֽאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּרוּ מהקללה והרזון שיגרמו להם יספרו הבריות זה לזה : (יד) כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֘, כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ שיְעלְמו מהעולם, וְֽיֵדְע֗וּ כל בנ"א כִּֽי־֖אֱלֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַֽעֲקֹ֑ב, לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶלָה ומושל עד קצות הארץ לעולם : (טו) וְיָשֻׁ֣בוּ ֖לָעֶרֶב לבקש לחם, יֶֽהֱמ֥וּ ֜כַכָּ֗לֶב מרוב רעב, וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר: (טז) ֖הֵמָּה יְנִיע֣וּן ינועון לֶֽאֱכֹ֑ל ינדדו ממקומם לבקש אוכל , אִם־לֹ֥א ֜יִשְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ ירדמו כך ברעבונם : (יז) וַֽאֲנִ֤י | אָשִׁ֣יר על עֻזֶּךָ֘, וַֽאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר על חַ֫סְדֶּ֥ךָ, כִּֽי־ הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י, ֜וּמָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי: (יח) ֖עֻזִּי, אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה, כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים ֜מִשְׂגַּבִּ֗י, אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:
