זוֹ הַתְּפִלָּה אָמַר דָּוִד, כְּשֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו וּבַקָּשָׁתוֹ הָיָה לְהַאֲרִיךְ לוֹ יָמִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַסֵּק בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כָּל יָמָיו (מלבי"ם).
(א) לַֽמְנַצֵּ֬חַ | עַֽל־נְגִינַ֬ת, לְדָוִֽד: (ב) שִׁמְעָ֣ה ֖אֱלֹהִים רִנָּתִ֑י, ֜הַקְשִׁ֗יבָה תְּפִלָּתִֽי: (ג) מִקְצֵ֤ה הָאָ֨רֶץ | אֵלֶ֣יךָ ֖אֶקְרָא, בַּֽעֲטֹ֣ף לִבִּ֑י כשנחלש ומתעלף לבי, בְּצֽוּר־ יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵנִי תנהיגני ותעלני על סלע גבוה : (ד) כִּֽי־הָיִ֣יתָ מַחְסֶ֣ה לִ֑י, מִגְדַּל־֜עֹ֗ז מִפְּנֵ֥י אוֹיֵֽב: (ה) אָג֣וּרָה ֖בְאָֽהָלְךָ [בית מקדשך] עֽוֹלָמִ֑ים, אֶֽחֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּלָה לעולם: (ו) כִּֽי־אַתָּ֣ה ֖אֱלֹהִים שָׁמַ֣עְתָּ לִנְדָרָ֑י, נָתַ֥תָּ לי לגור באהלך – שהוא ֜יְרֻשַּׁ֗ת יִרְאֵ֥י שְׁמֶךָ: (ז) יָמִ֣ים עַל־יְמֵי־מֶ֣לֶךְ תּוֹסִ֑יף תוסיף על יָמַי הקצובים , ֜שְׁנוֹתָ֗יו וגם שנותַי תאריך כְּמוֹ־דֹ֥ר וָדֹֽר [שבעים שנה]: (ח) יֵשֵׁ֣ב ֖עוֹלָם לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים לעובדו, חֶ֥סֶד ֜וֶֽאֱמֶ֗ת מַ֣ן יִנְצְרֻֽהוּ צַוֵה שיִשמרוני: (ט) כֵּ֤ן באמת אֲזַמְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לָעַ֑ד, לְֽשַׁלְּמִ֥י בעת אשלם ֜נְדָרַ֗י י֣וֹם | יֽוֹם:
