זֶה הַמִּזְמוֹר חִבֵּר עַל מִלְחֶמֶת גוֹג וּמָגוֹג בְּהִתְאַסֵּף הָעַמִּים לְהִלָּחֵם עִם גְּאוּלֵי הָאֵל (מאירי).
(א) לַֽמְנַצֵּ֥חַ לְדָוִ֗ד, מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר: (ב) יָק֣וּם ֖אֱלֹהִים ואז יָפ֣וּצוּ אֽוֹיְבָ֑יו, וְיָנ֥וּסוּ ֜מְשַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו: (ג) כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כמו שמתנדף העשן מפני הרוח כך תסלק את אויבנו, כְּהִמֵּ֣ס ֖דּוֹנַֽג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ כך יֹֽאבְד֥וּ ֜רְשָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים: (ד) וְֽצַדִּיקִ֗ים יִשְׂמְח֣וּ ֖יעַלְצוּ לִפְנֵ֥י אֱלֹהִ֗ים, וְיָשִׂ֥ישׂוּ בְשִׂמְחָֽה: (ה) שִׁ֤ירוּ | לֵֽאלֹהִים֘ זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ, סֹ֡לּוּ שבחו ורוממו לָֽרֹכֵ֣ב ֖בָּֽעֲרָבוֹת בַּשָמַיִם, שַבְּחוּהוּ בְּיָ֥הּ ֜שְׁמ֗וֹ, וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו: (ו) אֲבִ֣י ֖יְתוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת, ומשגיח בעולם השפל אע"פ שֶ ֜אֱלֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ: (ז) אֱלֹהִ֤ים | מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים | בַּ֗יְתָה מחזיר ומְכַנֵּס את עַם ישראל לארצו, מוֹצִ֣יא ֖אֲסִירִים בַּכּֽוֹשָׁר֑וֹת אסירים הכבולים באזיקים , אַ֥ךְ ֜סֽוֹרְרִ֗ים שָֽׁכְנ֥וּ צְחִיחָֽה בְמָקוֹם יבש וצחיח: (ח) אֱֽלֹהִ֗ים, ֖בְּצֵֽאתְךָ בעמוד ענן לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ, בְּצַעְדְּךָ֖ בִֽישִׁימ֣וֹן סֶלָה: (ט) אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה | [כל הגויים פחדו] , אַף־שָׁמַ֣יִם נָֽטְפוּ֘ זיעה מהפחד מִפְּנֵ֪י אֱלֹ֫הִ֥ים, זֶ֥ה סִינַ֑י גם הוא רעד מִפְּנֵ֥י ֜אֱלֹהִ֗ים, אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (י) גֶּ֣שֶׁם ֖נְדָבוֹת תָּנִ֣יף אֱלֹהִ֑ים, נַחֲלָֽתְךָ֥ ֜וְנִלְאָ֗ה אַתָּ֥ה כֽוֹנַנְתָּֽהּ אדמת א"י הצמאה הייתָ מרוה : (יא) חַיָּֽתְךָ֥ יָֽשְׁבוּ־בָ֑הּ עדתך ישבו בארץ ישראל, תָּ֤כִ֥ין אותה בְּטוֹבָֽתְךָ֖ לֶֽעָנִ֣י לעַם עני ודל אֱלֹהִֽים: (יב) אֲדֹנָ֥י יִתֶּן־אֹ֑מֶר יתן אמירה ע"י נביאיו , ֜הַֽמְבַשְּׂר֗וֹת צָבָ֥א רָֽב לצבא הגדול: (יג) ויבשר להם כי מַלְכֵ֣י ֖צְבָאוֹת יִדֹּד֣וּן יִדֹּד֑וּן ינוסו מפני ישראל, וּנְוַת־֜בַּ֗יִת [כנסת ישראל] תְּחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל: (יד) אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֘ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם [שין ימנית] גם אם תֵשְבוּ בְמָקוֹם בָּזוּי ושָׁפֵל, עדיין תהיו נאים כמו כַּנְפֵ֣י ֖יוֹנָה נֶחְפָּ֣ה מכוסה בַכֶּ֑סֶף, ֜וְאֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ כנפיה מכוסות בזהב משובח : (טו) בְּפָ֘רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֘כִ֤ים בָּ֗הּ בְעֵת יפרוש וישטח הקב"ה כפגרים מתים את הַמלכים שבירושלים , תַּשְׁלֵ֥ג בְּצַלְמֽוֹן תִתלבֵּן כשלג העֵדה שהיתה בחושך [בגולה]: (טז) הַר־֖אֱלֹהִים הַר־בָּשָׁ֑ן הבשן הר עצום ואדיר, הַ֥ר ֜גַּבְנֻנִּ֗ים הַר־בָּשָֽׁן הבשן הוא הר גבוה מאד : (יז) לָ֤מָּה | תְּֽרַצְּדוּן֘ הָרִ֪ים גַּבְנֻ֫נִּ֥ים למה תִרקדו ותשַבחו עצמכם הרים גבוהים, הרי אינכם נחשבים לִכלום כנגד הָהָ֗ר אשר חָמַ֣ד אֱלֹהִ֣ים לְשִׁבְתּ֑וֹ [הר הבית], אַף־֜יְהֹוָ֗ה יִשְׁכֹּ֥ן בו לָנֶֽצַח: (יח) רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן לעזרת ישראל יָרַד רכב ה' עם רבבות של מלאכים , אֲדֹנָ֥י ֜בָ֗ם ה' היה עמהם, כמו שבא בְּ סִינַ֥י בַּקֹּדֶשׁ: (יט) אתה רכב אלוהים עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם | למבצרים הגבוהים , שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי, לָקַ֣חְתָּ מהם ֖מַתָּנוֹת בָּֽאָדָ֑ם, וְאַ֥ף שָבִיתָ ֜סֽוֹרְרִ֗ים, לִשְׁכֹּ֤ן | יָ֬הּ אֱלֹהִֽים כדי שיוכלו ישראל לשכון שם עִם ה' : (כ) בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ בכל י֤וֹם | י֥וֹם, יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ מטעין עלינו שפע טובה , הָ֘אֵ֤ל יְֽשׁוּעָתֵ֬נוּ סֶלָה: (כא) הָ֤אֵ֣ל | לָנוּ֘ אֵ֪ל לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת חוזק התשועות, וְלֵֽאלֹהִ֥ים אֲדֹנָ֑י ֜לַמָּ֗וֶת תּֽוֹצָאוֹת אֲבָל עבור אויבינו יש לו דרכים וסיבות להמיתם : (כב) אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֘ רֹ֪אשׁ אֹֽ֫יְבָ֥יו, קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר ֜מִתְהַלֵּ֗ךְ בַּֽאֲשָׁמָיו ימחץ ראשו של העם הַהולך ברִשעתו : (כג) אָמַ֣ר ֖אֲדֹנָי מִבָּשָׁ֣ן אָשִׁ֑יב את האויבים [למוסרם ביד דוד], ֜אָשִׁ֗יב אותם אפילו מִֽמְּצֻל֥וֹת יָֽם: (כד) לְמַ֤עַן | תִּ֥מְחַ֥ץ ותדרוך רַגְלְךָ֗ בְּ֫דָ֥ם שלהם, לְשׁ֥וֹן כְּלָבֶ֑יךָ מֵאֹֽיְבִ֥ים מִנֵּהוּ מדם האויבים יהיה מזונם : (כה) רָא֣וּ הֲלִֽיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים, הֲלִ֘יכ֤וֹת הנהגות אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ מלכי שבשָׁמַיִם: (כו) קִדְּמ֣וּ ֖שָׁרִים אַחַ֣ר נֹֽגְנִ֑ים, בְּת֥וֹךְ ֜עֲלָמ֗וֹת תּֽוֹפֵפוֹת: (כז) ֖בְּֽמַקְהֵלוֹת בקהל רב בָּֽרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים, ברכו את ֜אֲדֹנָ֗י מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל כל היוצאים מזרע ישראל: (כח) שָׁ֤ם יהיה בִּנְיָמִ֨ן | צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם הצעיר שבשבטים מושל על הגויים , שָׂרֵ֣י ֖יְהוּדָה רִגְמָתָ֑ם ירגמו את האויבים , וכן שָׂרֵ֥י ֜זְבֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי: (כט) צִוָּ֥ה אז יצוה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ, עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ֜ז֗וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ גבורת ה' אשר הראת לנו בימי קדם: (ל) ֖מֵהֵֽיכָלֶךָ בעבור כבוד היכליך אשר עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם, לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי מנחה: (לא) גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה הדוף בגערה את העַם השוכן בין הקנים [ישמעאל], שהם עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים | בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים העמים החזקים הבאים למלחמה עם מלכים ושרים, מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף עד שישתטח ויכנע בחתיכות כסף שיביא לך, בִּזַּ֥ר עַמִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּצוּ תפזר את העמים הרוצים להלחם בנו: (לב) יֶֽאֱתָ֣יוּ ֖חַשְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם יבואו השרים החשובים ממצרים, כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ ֜יָדָ֗יו במנחה לֵֽאלֹהִים: (לג) מַמְלְכ֣וֹת ֖הָאָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵֽאלֹהִ֑ים, זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶלָה: (לד) ֖לָֽרֹכֵב בִּשְׁמֵ֣י שְׁמֵי־קֶ֑דֶם, הֵ֖ן יִתֵּ֥ן ֜בְּקוֹל֗וֹ ק֣וֹל עֹֽז להפחיד האומות: (לה) תְּנ֥וּ עֹ֗ז רַק לֵֽאלֹ֫הִ֥ים, עַל־ יִשְׂרָאֵ֥ל גַּֽאֲוָת֑וֹ נראית גדולתו, ֜וְעֻזּ֗וֹ בַּשְּׁחָקִֽים כחו נראה בשמים : (לו) נ֤וֹרָ֥א אתה אֱלֹהִ֗ים | מִֽמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ היראה תבוא לבנ"א ממקום שכינתך , אֵ֤ל חוזקן של יִשְׂרָאֵ֗ל, ה֤וּא נֹתֵ֨ן | עֹ֖ז וְתַֽעֲצֻמ֥וֹת עָצְמָה לָעָ֗ם, בָּר֥וּךְ אֱלֹהִֽים עַל כך:
