בְּזֶה הַמִּזְמוֹר מְבֹאָרִים, כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, מִיצִיאַת מִצְרַיִם, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה דָּוִד מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל (אבן יחייא).
(א) מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף, הַֽאֲזִ֣ינָה ֖עַמִּי תּֽוֹרָתִ֑י, הַטּ֥וּ ֜אָזְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי־פִֽי על חסדי הבורא שגמל עמנו : (ב) אֶפְתְּחָ֣ה בְמָשָׁ֣ל פִּ֑י, אַבִּ֥יעָה ֜חִיד֗וֹת שנעשו מִנִּי־קֶֽדֶם: (ג) אֲשֶׁ֣ר ֖שָׁמַעְנוּ בתורה וַנֵּֽדָעֵ֑ם במופת, ֜וַֽאֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ־לָֽנוּ: (ד) לֹ֤א נְכַחֵ֨ד | מִבְּנֵיהֶ֗ם לא נַעֲלִים מאחֵינו בני ישראל , עד שיגיע הדָבָר לְד֥וֹר אַֽחֲר֗וֹן, שיהיו גם הם ֖מְֽסַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהֹוָ֑ה, וֶֽעֱזוּז֥וֹ ֜וְנִפְלְאֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה: (ה) וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב קָבַע חֹק בעם ישראל, וְתוֹרָה֘ שָׂ֪ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל, אֲשֶׁ֣ר ֖צִוָּה אֶת־אֲבוֹתֵ֑ינוּ ֜לְהֽוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם: (ו) לְמַ֤עַן יֵֽדְע֨וּ | דּ֣וֹר ֖אַֽחֲרוֹן וְהַבָּנִ֣ים אשר יִוָּלֵ֑דוּ, ֜יָקֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם מדור לדור: (ז) וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם בטחונם, וְלֹ֣א ֖יִשְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ֑ל, וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹרוּ: (ח) וְלֹ֤א יִֽהְי֨וּ | כַּֽאֲבוֹתָ֗ם במצרים, שהיו דּוֹר֘ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה, ֖דּוֹר לֹֽא־הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ, וְלֹא־ נֶֽאֶמְנָ֖ה אֶת־אֵ֣ל רוּחֽוֹ לא נאמנים ומסורים לַאֵל במַחֲשַׁבְתם : (ט) בְּֽנֵי־אֶפְרַ֗יִם נֽוֹשְׁקֵ֥י רֽוֹמֵי־קָ֑שֶׁת לא יהיו כבני אפרים אשר היו מְזוּינים ויורים בַּקשת , ֜הָֽפְכ֗וּ בְּי֥וֹם קְרָֽב ונסו: (י) היות כי לֹ֣א ֖שָֽׁמְרוּ בְּרִ֣ית אֱלֹהִ֑ים, ֜וּבְתֽוֹרָת֗וֹ מֵֽאֲנ֥וּ לָלֶֽכֶת: (יא) וַיִּשְׁכְּח֥וּ עֲלִֽילוֹתָ֑יו, ֜וְנִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר הֶרְאָֽם: (יב) נֶ֣גֶד לעֵינֵי ֖אֲבוֹתָם עָ֣שָׂה [מלעיל] פֶ֑לֶא, בְּאֶ֖רֶץ מִצְרַ֣יִם שְׂדֵה־צֹֽעַן: (יג) [מלעיל] בָּ֣קַע ֖יָם וַיַּֽעֲבִירֵ֑ם, וַֽיַּצֶּב־מַ֥יִם כְּמוֹ־נֵֽד תל גבוה: (יד) וַיַּנְחֵ֣ם בֶּֽעָנָ֣ן יוֹמָ֑ם, וְכָל־֜הַלַּ֗יְלָה בְּא֣וֹר אֵֽשׁ עמוד האש להאיר להם: (טו) יְבַקַּ֣ע ֖צֻרִים בַּמִּדְבָּ֑ר, ֜וַיַּ֗שְׁקְ כִּתְהֹמ֥וֹת רַבָּֽה כמו ממֵי תהום שופעים: (טז) וַיּוֹצִ֣א נֽוֹזְלִ֣ים מִסָּ֑לַע, וַיּ֖וֹרֶד [מלעיל] כַּנְּהָר֣וֹת מָֽיִם: (יז) ואעפ"כ וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֖וֹד לַֽחֲטֹא־ל֑וֹ, לַֽמְר֥וֹת פי ֜עֶלְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה: (יח) וַיְנַסּוּ־אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם בִּקשו לנסות יכולת ה' במַחֲשַׁבְתם , לִֽשְׁאָל־אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם לתאותם: (יט) וַֽיְדַבְּר֗וּ בֵּֽאלֹ֫הִ֥ים, ֖אָֽמְרוּ הֲי֣וּכַל אֵ֑ל לַֽעֲרֹ֥ךְ ֜שֻׁלְחָ֗ן מָלֵא בַּמִּדְבָּֽר: (כ) הֵ֤ן באמת ראינו כי הִכָּה־ צ֨וּר | וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֘ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ, אך הֲגַם־֖לֶחֶם י֣וּכַל [מלעיל] תֵּ֑ת, אִם־יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר בָּשָׂר לְעַמּֽוֹ: (כא) לָכֵ֤ן | שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֗ה וַֽיִּתְעַ֫בָּ֥ר נתמלא עליהם כעס, ֖וְאֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה [שין שמאלית] בָּעֲרָה בְיַֽעֲקֹ֑ב, וְגַם־֜אַ֗ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל: (כב) כִּ֤י לֹ֣א ֖הֶֽאֱמִינוּ בֵּֽאלֹהִ֑ים, וְלֹ֥א ֜בָֽטְח֗וּ בִּישֽׁוּעָתוֹ: (כג) למרות שהראה חסדו בעבר וַיְצַ֣ו שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל, וְדַלְתֵ֖י שָׁמַ֣יִם פָּתָֽח: (כד) וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם מָ֣ן לֶֽאֱכֹ֑ל, וּדְגַן־֜שָׁמַ֗יִם [המן] נָ֣תַן לָמוֹ: (כה) לֶ֣חֶם ֖אַבִּירִים [לחם שָׁמַיִם] אָ֣כַל אִ֑ישׁ, צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע: (כו) לכן עתה בכעסו יַסַּ֣ע ֖קָדִים בַּשָּׁמָ֑יִם להביא השְׂלָו , וַיְנַהֵ֖ג בְּעֻזּ֣וֹ תֵימָֽן ע"י רוח דרומית : (כז) וַיַּמְטֵ֬ר עֲלֵיהֶ֣ם כֶּֽעָפָ֣ר שְׁאֵ֑ר [בָּשָׂר רב מאד], וּֽכְח֥וֹל ֜יַמִּ֗ים ע֣וֹף כָּנָֽף: (כח) ֖וַיַּפֵּל הַשְׂלָו בְּקֶ֣רֶב מַֽחֲנֵ֑הוּ, ֜סָבִ֗יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו: (כט) וַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׂבְּע֣וּ מְאֹ֑ד יותר מִדי, ֜וְתַֽאֲוָתָ֗ם יָבִ֥א לָהֶֽם: (ל) לֹא־זָ֥רוּ לא מִלאו עדיין מִתַּֽאֲוָתָ֑ם, ֜ע֗וֹד אָכְלָ֥ם בְּפִיהֶֽם: (לא) וְאַ֤ף אֱלֹהִ֨ים | חרון אפו עָ֘לָ֤ה בָהֶ֗ם, ֖וַֽיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ֑ם בחשובים שבהם, וּבַֽחוּרֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל הִכְרִֽיעַ הִפיל והֵמית: (לב) בְּכָל־זֹ֖את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד בִדְבַר המרגלים, וְלֹֽא־ ֜הֶֽאֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו שיכניסם לארץ: (לג) וַיְכַל־ בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם [ארבעים שנה במדבר], ֜וּשְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּֽהָלָה בַמגיפה: (לד) אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ כאשר הרג בהם התפללו אליו , ֜וְשָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵל: (לה) ֖וַֽיִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם אָמְרו בפיהם כי ה' הוא חזקם , וְאֵ֥ל ֜עֶלְיוֹן גֹּֽאֲלָם: (לו) וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם אבל בעצם יפתוּהוּ בדברי חנופה , ֜וּבִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ: (לז) ֖וְלִבָּם לֹֽא־נָכ֣וֹן נאמן עִמּ֑וֹ, וְלֹ֥א ֜נֶֽאֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ: (לח) ובכל זאת וְה֤וּא רַח֨וּם | יְכַפֵּ֥ר עָוֹן֘, וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית, ֖וְהִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ, וְלֹֽא־֜יָעִ֗יר כָּל־ חֲמָתֽוֹ לא יעורר כעסו כלל: (לט) ֖וַיִּזְכֹּר כִּֽי־בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה, חייהם קצרים כמו ר֥וּחַ ֜הוֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב: (מ) ֖כַּמָּֽה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר, ֜יַֽעֲצִיב֗וּהוּ בִּֽישִׁימוֹן במִדבר: (מא) וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיְנַסּ֣וּ אֵ֑ל במֵי מריבה, וּקְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֣ל הִתְוֽוּ בקשו אות ומופת : (מב) לֹֽא־זָֽכְר֥וּ אֶת־יָד֑וֹ, ֜י֗וֹם אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם מִנִּי־צָֽר: (מג) אֲשֶׁר־שָׂ֣ם ֖בְּמִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו, ֜וּמֽוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן: (מד) וַיַּֽהֲפֹ֣ךְ ֖לְדָם יְאֹֽרֵיהֶ֑ם, ֜וְנֹֽזְלֵיהֶ֗ם כל מֵימֵיהֶם בַּל־יִשְׁתָּיוּן: (מה) יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם ֖עָרֹב חיות טורפות וַיֹּֽאכְלֵ֑ם, ֜וּצְפַרְדֵּ֗עַ שנִכנסה באֶבְריהם וַתַּשְׁחִיתֵֽם: (מו) וַיִּתֵּ֣ן לֶֽחָסִ֣יל [סוג ארבה] יְבוּלָ֑ם, ֜וִֽיגִיעָ֗ם עמלם לָֽאַרְבֶּ ה: (מז) יַֽהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם, ֜וְשִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַל ואת עצי התאנה באבני קרח : (מח) וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם מָסָר והפקיר לברד את בהמותיהם , ֜וּמִקְנֵיהֶ֗ם לָֽרְשָׁפִים לברקים: (מט) יְשַׁלַּח־בָּ֨ם | חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ, עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה, שיהיו כמו ֜מִשְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים: (נ) יְפַלֵּ֥ס נָתִ֗יב לְאַ֫פּ֥וֹ יְיַשֵר דרך לזעמו , לֹֽא־חָשַׂ֣ךְ לא מנע מִמָּ֣וֶת נַפְשָׁ֑ם, ֜וְחַיָּתָ֗ם נפשם לַדֶּ֥בֶר הִסְגִּֽיר מסר [במכת בכורות] : (נא) וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם, רֵאשִׁ֥ית ֜אוֹנִ֗ים הבנים הבְּכורים בְּאָֽהֳלֵי־חָם: (נב) וַיַּסַּ֣ע כַּצֹּ֣אן עַמּ֑וֹ לְאִיטָם, וַֽיְנַהֲגֵ֥ם ֜כָּעֵ֗דֶר בַּמִּדְבָּֽר: (נג) וַיַּנְחֵ֣ם ֖לָבֶטַח בדרך בטוחה וְלֹ֣א פָחָ֑דוּ, וְאֶת־ ֜אֽוֹיְבֵיהֶ֗ם כִּסָּ֥ה הַיָּֽם: (נד) ֖וַיְבִיאֵם אֶל־ גְּב֣וּל קָדְשׁ֑וֹ, הַר־֜זֶ֗ה קָֽנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ הר המוריה אשר כוננה ידו : (נה) וַיְגָ֤רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ֨ם | גּוֹיִ֗ם [ז' אומות], ֖וַֽיַּפִּילֵם הִשְכִּינָם בְּחֶ֣בֶל נַֽחֲלָ֑ה, וַיַּשְׁכֵּ֥ן ֜בְּאָֽהֳלֵיהֶ֗ם של העכו"ם את שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (נו) וַיְנַסּ֣וּ ֖וַיַּמְרוּ בימי השופטים אֶת־אֱלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן, ֜וְעֵֽדוֹתָ֗יו תורותיו לֹ֣א שָׁמָֽרוּ: (נז) וַיִּסֹּ֣גוּ מאחרי ה' ֖וַֽיִּבְגְּדוּ כַּֽאֲבוֹתָ֑ם, ֜נֶֽהְפְּכ֗וּ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּֽה: (נח) וַיַּכְעִיס֥וּהוּ בְּבָֽמוֹתָ֑ם שעשו לעבודה זרה, ֜וּבִפְסִֽילֵיהֶ֗ם יַקְנִיאֽוּהוּ: (נט) שָׁמַ֣ע ֖אֱלֹהִים וַֽיִּתְעַבָּ֑ר שמע ה' את דִבְרְהֶם הרעים וַיִכְעָס עליהם, וַיִּמְאַ֥ס ֜מְאֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל: (ס) ֖וַיִּטֹּשׁ [בִימֵי עֵלִי] את מִשְׁכַּ֣ן שִׁל֑וֹ, ֜אֹ֗הֶל אשר באמצעותו שִׁכֵּ֥ן שְכִינָתו בָּֽאָדָם: (סא) וַיִּתֵּ֣ן לַשְּׁבִ֣י עֻזּ֑וֹ [הלוחות], וְֽתִפְאַרְתּ֥וֹ [ארון הקדש] בְיַד־ צָֽר: (סב) וַיַּסְגֵּ֣ר לַחֶ֣רֶב עַמּ֑וֹ, ֜וּבְנַֽחֲלָת֗וֹ הִתְעַבָּֽר: (סג) בַּֽחוּרָ֥יו אָֽכְלָה־אֵ֑שׁ, ֜וּבְתֽוּלֹתָ֗יו לֹ֣א הוּלָּלוּ לא נכנסו לחֻפָּה [כי מתו הבחורים]: (סד) ֖כֹּֽהֲנָיו חפני ופנחס בַּחֶ֣רֶב נָפָ֑לוּ, ֜וְאַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה כי מתו גם הן : (סה) וַיִּקַ֖ץ כְּיָשֵׁ֥ן | אֲדֹנָ֑י, ֜כְּגִבּ֗וֹר מִתְרוֹנֵ֥ן מִיָּֽיִן המתעורר ומתגבר להקיץ מיינו : (סו) וַיַּךְ־צָרָ֥יו אָח֑וֹר, חֶרְפַּ֥ת ֜עוֹלָ֗ם נָ֣תַן לָמוֹ: סז ֖וַיִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף במשכן שילה שבנחלת אפרים , וּֽבְשֵׁ֥בֶט ֜אֶפְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר לִמלוכה: (סח) ֖וַיִּבְחַר אֶת־שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה [מלכות בית דוד], אֶת־הַ֥ר ֜צִיּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב: (סט) וַיִּ֣בֶן כְּמֽוֹ־ ֖רָמִים מִקְדָּשׁ֑וֹ בנה את מקדשו בנין נִצחי כשָמַים הנצחיים, ֜כְּאֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם: (ע) ֖וַיִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ לְמֶלֶך, ֜וַיִּקָּחֵ֗הוּ מִמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן: (עא) מֵֽאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ בחר בו לְאַחַר שנתנסה בטיפול בְּצאן המניקות , ֖לִרְעוֹת בְּיַֽעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ ֜וּבְיִשְׂרָאֵ֗ל נַֽחֲלָתוֹ: (עב) ֖וַיִּרְעֵם כְּתֹ֣ם לְבָב֑וֹ וינהג דוד את עמו בתמימות ויושר , וּבִתְבוּנ֖וֹת כַּפָּ֣יו יַנְחֵֽם:
