יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד
יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק עשרים וארבעה (ה)

בביאור יראת חטא

אך חלקי היראה הזאת, שנים: האחד, הוא בהוה או עתיד. והשני, בעבר. בהוה הוא, שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה, או על מה שהולך לעשותו פן יהיה בו דבר, או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך, וכמו שכתבתי לעיל. בעבר, הוא שיהיה האדם חושב תמיד על מה שכבר עשה, ויירא וידאג פן יצא מתחת ידיו איזה חטא בלא שידע, והוא כענין בבא בן בוטא שהיה מקריב אשם תלוי בכל יום. ואיוב, אחר משתה בניו היה משכים והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו', ואמרו חז"ל על משה ואהרן בענין שמן המשחה שמשח משה לאהרן שהרי נאמר בו "על בשר אדם לא ייסך", ולאהרן נצטוה שימשחהו בו, והיו מתייראים שמא מעלו בו באיזה צד שנהגו שלא כמצוה, כמו שאמרו חז"ל 'ועל דבר זה דאג משה ואמר שמא מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון וגו', ועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי, יצתה בת קול ואמרה' וכו', הרי לך מדתם של חסידים, שאפילו במצוה שעשו – היו דואגים ואומרים שמא נתערב בהם שמץ פסול חס ושלום.

ואברהם, אחרי שיצא לעזור לבן אחיו לוט ששבו אותו, היה מתפחד ואומר שמא לא זכו מעשיו לגמרי, הוא מה שפירשו חז"ל על הפסוק אל תירא אברם, ריש לקיש אמר: לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר בין כל אוכלוסין שהרגתי, שמא היה ביניהם צדיק אחד או ירא שמים אחד, לפיכך נאמר לו 'אל תירא אברם'. ואמרו בתנא דבי אליהו: "אל תירא אברם" אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו, והיא זאת היראה האמתית שאמרו עליו 'אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד', שרק למשה היה קל להשיגה מפני רוב דביקותו בו יתברך, כי האחרים ודאי שהחומר מונע גדול הוא להם, אמנם כל חסיד וחסיד ראוי לו להשתדל להשיג ממנה כל מה שיוכל, ונאמר (תהלים ל"ד): יראו את ה' קדושיו.

 

"מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ"  (משלי טז יז)