יִתְחַנֵּן וִיקוֹנֵן בְּמַר נֶפֶשׁ מֵעִמְקֵי הַלֵּב עַל חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה בְּרָכוֹת יִהְיוּ בְּבִנְיָנוֹ (מאירי), אַשְׁרֵי לָאָדָם שֶׁמְּחַכֶּה שֶׁיִּבָּנֶה וְאֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ לְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.
(א) לַֽמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֑ית, לִבְנֵי־ קֹ֥רַח מִזְמֽוֹר: (ב) מַה־יְּדִיד֥וֹת ֜מִשְׁכְּנוֹתֶ֗יךָ חביב ונאהב עָלֵינוּ בית מקדשך יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: (ג) נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּֽלְתָ֨ה | התאותה בתשוקה עֲצוּמָה נַפְשִׁי֘ לְחַצְר֪וֹת יְהֹ֫וָ֥ה לעֲזרות של ביהמ"ק , גם לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י נכספים למצב בו ֜יְרַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָי: (ד) גַּם־צִפּ֨וֹר | מָ֪צְאָה בַ֡יִת וּדְר֤וֹר | קֵ֥ן לָהּ֘ ביהמ"ק שומם עד שגם צפור מְקָנֶנֶת בו בְּאֵין מפריע, אֲשֶׁר־שָׁ֪תָה אֶפְרֹ֫חֶ֥יהָ, אֶֽת־ ֖מִזְבְּחוֹתֶיךָ אשר שָׂמָה אפרוחיה על מזבחך , יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת, ֜מַלְכִּ֗י וֵֽאלֹהָי: (ה) ֖אַשְׁרֵי יֽוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ מאושרים הם הכהנים והלווים שבביהמ"ק , ֜ע֗וֹד לְעוֹלָם יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּלָה: (ו) אַשְׁרֵ֣י ֖אָדָם עֽוֹז־ ל֥וֹ בָ֑ךְ הַשָׂם עוּזו ומבטחו בך, ֜מְסִלּ֗וֹת העולות לבית ה' – תמיד בִּלְבָבָֽם: (ז) עֹֽבְרֵ֤י | בְּעֵ֣מֶק ֖הַבָּכָא, מַעְיָ֣ן יְשִׁית֑וּהוּ העוברים בעמק היבש למענם ישים ה' מעין , גַּם־֜בְּרָכ֗וֹת יַעְטֶ֥ה מוֹרֶֽה גם ילביש הגשם בדרכים: (ח) יִרְבּוּ העולים עד כי ֖יֵֽלְכוּ מֵחַ֣יִל מצבא אנשים העולים לרגל אֶל־חָ֑יִל, יֵֽרָאֶ֖ה להיות נראים אֶל־אֱלֹהִ֣ים בְּצִיּֽוֹן: (ט) יְהֹ֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים ֖צְבָאוֹת שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י, הַֽאֲזִ֨ינָה אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶלָה: (י) ביהמ"ק שהוּא ֖מָֽגִנֵּנוּ רְאֵ֣ה אֱלֹהִ֑ים, ֜וְהַבֵּ֗ט פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶךָ: (יא) כִּ֤י טֽוֹב־י֥וֹם בַּֽחֲצֵרֶ֗יךָ אף שאמות מיד למחרתו מֵ֫אָ֥לֶף ימים בגלות, בָּחַ֗רְתִּי ֖הִסְתּוֹפֵף מעדיף אֲנִי לעמוד אצל הסף בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֑י, ֜מִדּ֗וּר בְּאָֽהֳלֵי־רֶשַׁע בין האומות: (יב) כִּ֤י שֶׁ֨מֶשׁ | מאור [ליושבים בגלות] וּמָגֵן֘ יְהֹוָ֪ה אֱלֹ֫הִ֥ים, חֵ֣ן ֖וְכָבוֹד יִתֵּ֣ן יְהֹוָ֑ה, לֹ֥א יִמְנַע־֜ט֗וֹב לַהֹֽלְכִ֥ים בְּתָמִֽים: (יג) יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת, אַשְׁרֵ֥י ֜אָדָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ:
