יִתֵּן תּוֹדָה לַשׁי"ת עַל הַיְּשׁוּעָה הָעֲתִידָה (ספורנו).
(א) הַֽלְלוּיָ֨הּ |, ֖הַֽלְלוּ עַבְדֵ֣י יְהֹוָ֑ה, ֜הַֽלְל֗וּ אֶת־שֵׁ֥ם יְהֹוָֽה: (ב) יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ, ֜מֵֽעַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם: (ג) מִמִּזְרַח־ שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ, ֜מְהֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהֹוָֽה: (ד) רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם | יְהֹוָ֑ה, עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ: (ה) ֖מִי עָנָיו כַּֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ, הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת: (ו) הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ משפיל עיניו להשגיח בכל: (ז) מְקִ֥ימִ֣י מֵֽעָפָ֣ר דָּ֑ל מרים מהדלות אֶת העני , ֜מֵֽאַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן: (ח) לְהֽוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים, ֜עִ֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ עִם הנכבדים ביותר : (ט) מֽוֹשִׁיבִ֨י | עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת מושיב העקרה בְבֵיתָה [ע"י שיפקדנה בבנים] , ואז אֵֽם־ הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה, הַֽלְלוּיָהּ:
