יְדַמֶּה בְּדַעֲתוֹ שֶׁנִּמְצָא בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, בּוֹ חוֹזֵר עַם יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ אַחֲרֵי שֶׁהִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּם פְּלָאוֹת וַחֲסָדִים עֲצוּמִים.
(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת, בְּשׁ֣וּב ֖יְהֹוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת השבוים מבְּנֵי צִיּ֑וֹן, ֜הָיִ֗ינוּ כְּחֹֽלְמִים: (ב) אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֘ וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה, ֖אָז יֹֽאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם, הִגְדִּ֥יל ֜יְהֹוָ֗ה לַֽעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה בהשיבם מהגלות : (ג) ויִשְׂרָאֵל יאמרו: אכן הִגְדִּ֣יל ֖יְהֹוָה לַֽעֲשׂ֥וֹת ֜עִמָּ֗נוּ, הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים: (ד) שׁוּבָ֣ה השב ֖יְהֹוָה אֶת־שְׁבִיתֵ֑נוּ שבותנו, כַּֽאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב כמים הזורמים בחוזק בְּאֶרֶץ יבשה: (ה) הַזֹּֽרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה הושיענו כמו אֶת הזורעים באֶרֶץ יבשה בדמעה וּבְיאוש אֲשֶר לבסוף בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ: (ו) הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ | וּבָכֹה֘ מחשש שֶׁלֹא תצמיח אדמתו נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע, בֹּֽא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה ֜נֹשֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו:
