הלכות תשובה / פרק שישי
א) פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים, שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן שהקדוש ברוך הוא הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה, והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים: בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא את החטא שעושה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו, ראוי להפרע ממנו – להענישו, והקב"ה יודע איך יפרע – באיזה עונש יענישנו, יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן, וכתיב 'איש בחטאו ימות', עד שיעשה איש, אבל קודם לכן עשוי הבן למות בחטאי אביו. ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה, ויש חטא שנפרעין ממנו גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.
ב) במה דברים אמורים, בזמן שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה, הרי התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.
ג) ואפשר שיחטא אדם חטא גדול, או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון – העונש מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו בכך שמונעין ממנו התשובה, ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה. הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו, 'הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ' וגו'. וכן הוא אומר 'ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא', כלומר, בתחילה חטאו ברצונם, והרבו לפשוע עד שנתחייבו בעונש זה, והוא למנוע מהן התשובה, שהיא המרפא. לפיכך כתוב בתורה 'ואני אחזק את לב פרעה', לפי שחטא מעצמו תחלה, והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר 'הבה נתחכמה לו', נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את לבו. ולמה היה ה' שולח לו ביד משה ואומר 'שלח' ו'עשה תשובה', והרי כבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח, שנאמר 'ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוקים' וגו', ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא, אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו. וכן סיחון, לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר 'כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו', וכן הכנענים שהיו בארץ ישראל, לפי תועבותיהן מנע מהן ה' את התשובה, עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר 'כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל, למען החרימם', וכן ישראל בימי אליהו הנביא, לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע את התשובה, שנאמר 'ואתה הסבות את לבם אחורנית', כלומר מנעת מהן התשובה. נמצאת אומר, שלא גזר הא-ל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב במעשיהם הרעים, ולא על ישראל לעבוד עבודה זרה, אלא כולן חטאו מעצמן, וכולן נתחייבו בתורת עונש על חטאיהם למנוע מהן התשובה.
