בביאור מידת הזריזות
אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על ה"לא תעשה", והזריזות על ה"עשה", והיינו (תהילים לד טו) "סור מרע, ועשה טוב". וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת עניינם. וכלשון הזה אמרו חז"ל 'זריזים מקדימים למצוות'. וזה, כי כמו שצריך פקחות גדול והשקפה רבה להינצל ממוקשי היצר ולהמלט מן הרע, שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו, כן צריך פקחות גדול והשקפה לאחוז במצוות ולזכות בהם, ולא תאבדנה ממנו. כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במלכודות החטא, כך משתדל הוא למנוע מהאדם את עשיית המצות ולאבדם ממנו. ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בם, בודאי ישאר מנוער וריק מהם.
ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות – גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבע עצמו, ויתגבר ויזדרז, כיון שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו – ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר התנא (אבות פרק ד) 'הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים'. וכן מנו חכמים ז"ל בין הדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא הוא (יהושע א) "חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי", כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו.
