יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק ששה עשר (ב)

בביאור מידת הטהרה

ואמנם צריך שתדע, שכמו ששייך טהרת המחשבה במעשים הגופניים, אשר הם מצד עצמם קרובים ליצר, ועל ידי טהרת המחשבה יתרחקו ממנו ולא יהיו משלו, כן שייך טהרת המחשבה במעשים הטובים הקרובים לבורא יתברך שמו, כדי שלא יתרחקו ממנו ולא יהיו משל היצר, והוא ענין 'שלא לשמה' המוזכר בדברי רבותינו ז"ל פעמים רבות.

ואולם כבר נתבארו דברי החכמים ז"ל שיש מינים שונים שלא לשמה. הרע מכולם הוא שאיננו עובד לשם עבודה כלל, אלא לרמות בני האדם ולהרויח כבוד או ממון. וזהו שאמרו בו 'נוח לו שנהפכה שליתו על פניו', ועליו אמר הנביא 'ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקותינו'. ויש מין אחר של שלא לשמה, שהוא העבודה על מנת לקבל פרס, ועליו אמרו (פסחים נ): לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אך על כל פנים, מי שלא הגיע עדיין מתוך שלא לשמה אל לשמה, הרי רחוק הוא משלמותו.

 

"מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ"  (משלי טז יז)