פרשה מבוארת – ואתחנן

"לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם. עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים פרק ד, ב-ד)

שאלה: מדוע בתוך אזהרת משה רבינו שלא לגרוע ולא להוסיף על המצוות הביא כראיה את ענין בעל פעור, והרי שם לא היה החטא מחמת הוספה או גרעון במצוות ה'.

תשובה: כוונת משה רבינו בענין זה היתה להזהיר את ישראל שלא יחשבו שהמצוות שציוה אותם הם שכליות, וממילא יבוא אחריו אדם שיחשוב שהוא חכם יותר ויגרע או יוסיף על המצוות, בחושבו שהם תלויות בדעת בני אדם ובחכמתם, ועל כך הזהיר שלא להוסיף ושלא לגרוע ממצוות ה', והוכיח זאת מחטאו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון בבעל פעור, שקירב את המדינית לפני משה וטען שהיא מותרת לו כפי שמשה רבינו נשא את צפורה, וטעות זו אירעה לו מחמת שחשב שהמצוות הן שכליות, ויכול הוא בשכלו לשנות אותם, והרי עונשו ועונשם של כל עובדי בעל פעור היה שהשמידם ה', ורק הדבקים בה' ללא חשבונות וללא תוספת או גרעון, חיים כולם היום . (שאלה ז).

"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים פרק ד, ה-ח)

שאלות: א. מדוע פתח הכתוב ב'חוקים ומשפטים', המשיך ב'חוקים' בלבד, וסיים ב'חוקים ומשפטים צדיקים'. ב. מדוע דוקא על החוקים לבדם אמר שהגויים יאמרו 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה', והרי אדרבה, כיון שאינם מבינים את טעמי החוקים וענינם יבואו ללעוג על ישראל העושים אותם. ג. לשון 'צדיקים' נאמרת בדרך כלל על דברים הנחשבים כטובים וראויים בעיני בני אדם, וכיצד ניתן לומר לשון זו על חוקים, שאינם מובנים בשכל האדם.

תשובה: כוונת הכתוב היא שכאשר יראו הגויים את ישראל נוהגים גם במשפטים צדיקים, שטעמם ידוע ונגלה, יבינו שגם החוקים – שאינם מובנים בשכלם – הם צדיקים וטובים, וכמו אדם העושה פעולות רבות טובות ונכונות, שגם כאשר יעשה פעולה שלא יבינו בני אדם את ענינה, יבינו שבודאי גם היא פעולה טובה ונכונה. וכיון שיראו הגוים שעל ידי קיום החוקים יש לעם ישראל 'אלוקים קרובים אליו' יבינו שיש בכך סודות וענינים עמוקים, וכשם שהרופא המומחה ישובח בפי הבריות כאשר הוא עושה פעולות שנראות כמוזרות ומשיג על ידם את התועלת הרצויה, כך כאשר מקיימים ישראל את החוקים הנראים כדברים מוזרים בעיני הגויים, ומשיגים על ידי זה מעלה רוחנית עליונה ועצומה, מוכיח הדבר על מעלתם הגדולה של פעולות אלו. (שאלה ח).

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. (י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל  הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן" (דברים פרק ד, ט-י)

שאלה: משמעות לשון 'רק', שבה פותח הפסוק, היא שיש לכך שייכות לדברים האמורים למעלה, אך לכאורה אין הדבר מובן, ומה השייכות בין עשיית החוקים והמשפטים הצדיקים, והתפעלות הגויים מישראל, לכך שלא ישכחו את מעמד הר סיני.

תשובה: לאחר שהזכיר הכתוב שראוי לקיים את המצוות מחמת היותם 'חוקים ומשפטים צדיקים', ולאחר שאמר שאפילו הגויים יאמרו מחמת כן על ישראל 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה', הוסיף להזהיר את ישראל שלא יקיימו את המצוות מחמת היותם משפטים צדיקים המובנים בשכל האדם, ואף לא מחמת שעל ידם יתכבדו בעיני הגויים, אלא עיקר תכלית עשייתם תהיה מחמת שה' יתברך ציוה לעשותם, וניתנו בסיני מאת ה' מן השמים, ונעשה הדבר במופתים גלויים, כי בדרך כלל אין הנבואה חלה אלא על בני אדם מעטים, וכאן החיל ה' את רוח הנבואה על כל ישראל, וכן נתן להם את עדרת הדברות הכוללות בתוכם את כל תרי"ג המצוות, וכן כתיבת הלוחות היתה מעשה אלהים שאינו מובן בדרכי הטבע, וכל זה היה כדי שילמדו ישראל, ואף ילמדו לבניהם, את גודל ועוצם מעלת קיום המצוות, שהם מצוות אלוהיות, ומחמת כן יש לקיימן.  (שאלה ט).

 "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי" (דברים פרק ה, ד,יט)

שאלה: הרי בספר דברים הובאו רק מצוות שהוצרך משה רבינו להוסיף בהם תוספת ביאור שעדיין לא לימד את ישראל, ואם כן מדוע חזר שוב על כל עשרת הדברות, שברובם לא התחדש דבר יותר ממה שכבר נאמר בדברות הראשונות.

תשובה: בשונה משאר המצוות המובאות בספר דברים, עשרת הדברות הובאו מטעם אחר, והוא, שהקדים משה רבינו לומר להם שהיו הם עתידים וראויים לשמוע את כל תרי"ג המצוות מה', לולא שאמרו לו "אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ… קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ", ומחמת כן שאר המצוות נאמרו על ידי משה, ועל כך אמר להם, הרי 'את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם', ושמעתם את עשרת הדברות בעצמכם מפי ה', וכך היה ראוי שתשמעו את כל התורה מפיו, לולא שחששתם וביקשתם שלא לשמוע עוד בעצמכם את קול ה'. (שאלה כב).