יום שלישי
ז' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פרשה מבוארת – נח

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית פרק ו, יח)

 שאלה: משמעות הכתוב היא שכרת ה' ברית עם נח לפני המבול, אך בכל הפרשה לא מצאנו כזו ברית [אלא רק לאחר המבול, כרת ה' ברית שלא יבוא עוד מבול].

תשובה: בעת בריאת העולם קבע ה' חק לטבע שלא יכסו המים את כל הארץ, אלא תישאר היבשה גלויה כדי שיהיה מקום מחיה לבני האדם ובעלי החיים, וכל החוקים של ששת ימי בראשית נקראים ברית כמו שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', וכשחטאו בני האדם והשחית כל בשר את דרכו, הסיר מהם ה' את בריתו והביא מבול על העולם, אך הבטיח לנח שאת הברית הזו שנקבעה בבריאת העולם יקיים איתו, בכך שיציל אותו ממי המבול, ולאחר מכן יגלה שוב את היבשה עבורו, ויתקיימו בה הוא וזרעו אחריו. (שאלה ג).

 

"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ", "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ו,יט. ז,ב)

שאלה: כיון שבתחילה אמר ה' לנח שיביא רק שנים 'מכל החי מכל בשר', משמע שבין מהטהורים ובין מהטמאים יביא שנים, ומדוע אחר כך נאמר לו להביא מהטהורים שבעה שבעה.

תשובה: מה שנאמר בפסוק הראשון 'שנים מכל' אין הכוונה שיביא שנים ולא יותר, אלא שכל מה שיביא יהיו זוגות, וכמו שנאמר בסיום הפסוק 'זכר ונקבה יהיו', שלא יביא בעלי חיים בודדים, ולאחר מכן התבאר לו שמהטהורים יביא שבעה זוגות, ומהטמאים יביא רק שנים. (שאלה ד').

 

"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (ז, יא) "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט" (ח, ד) "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (ח, ה) "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ח, יג) "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ח, יד)

שאלה: הוזכרו בפסוקים אלו חמשה חודשים, 'השני', 'השביעי', 'העשירי', 'הראשון', 'השני', וכיון שבתחילה ירדו הגשמים ארבעים יום, ואחר כך התגברו מאה וחמישים יום, הוצרכו המפרשים לומר ש'השביעי' אינו נמנה לחודשי השנה אלא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים, ו'העשירי' הוא עשירי לחשוון שבו התחילו הגשמים, ונמצא שהוזכרו החודשים לפי שלשה מנינים שונים: לפי חודשי השנה, לפי התחלת הגשמים, לפי הפסקת הגשמים, וזהו דוחק לומר שבאותה פרשה יימנו החודשים לפי מנינים שונים.

תשובה: באמת כל החודשים שהוזכרו כאן הם לפי חודשי השנה, וסדר המבול היה כך: א. במרחשוון התחיל המבול לרדת, במשך ארבעים יום בלבד, ובאותם ארבעים יום גבהו המים עד שכיסו את כל ראשי ההרים, חמש עשרה אמה מלמעלה. ובסוף אותם ארבעים יום הפסיק הגשם לרדת והתחילו המים  להחסר [ועל כך נאמר בהמשך הפסוקים "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם"]. ב. מה שנאמר שגברו המים 'מאה וחמישים יום', אין הכוונה שכל אותו זמן גבהו המים יותר ויותר, אלא 'גברו' הוא לשון נצחון, כמו אומה שהתגברה על אומה אחרת וכבשה אותה למשך תקופה מסוימת [אף שהמלחמה עצמה היתה קצרה יותר], כך במשך מאה וחמישים יום המים 'ניצחו' את היבשה בכך שכיסו אותה, אך כל אותו זמן, מסיום ארבעים היום הראשונים, נחסרו מעט מעט. ועל כך נאמר "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב", והיינו שנחסרו מעט מעט, ואחר כך, "וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם, וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט", לא שהתחילו להחסר בסוף מאה וחמישים יום, אלא שנחסרו כל העת, ובסיום מאה וחמישים יום נחסרו כל כך עד שנחה תחתית התיבה [השקועה במים] על הרי אררט, וזה היה בחודש השביעי לבריאת העולם, הוא חודש ניסן, חמשה חודשים לאחר תחילת המבול [כי אותם מאה וחמישים יום כוללים את הארבעים יום הראשונים שבהם ירדו הגשמים], אך עדיין לא נראו לעין ראשי ההרים. ג. בחודש העשירי לבריאת העולם, הוא חודש תמוז, נראו לעין ראשי ההרים.  ד. בחודש הראשון, הוא תשרי, חרבה הארץ. ה. בחודש השני, הוא מרחשוון, יבשה הארץ, ויצא נח מהתיבה. נמצא שכל החודשים המנויים כאן הם לבריאת העולם. (שאלה ט).

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית פרק ט, יב-יד)

שאלה: כיון שהקשת הנראית בענן היא מראה טבעי של השתברות קרני השמש ברסיסי המים, כיצד נעשה הדבר לאות ברית שלא יהיה עוד מבול על הארץ.

תשובה: לפני המבול היו העננים גסים ועבים כל כך, עד שלא היתה אפשרות שייראו קרני השמש בזמן שיש עננים, ולא נראתה הקשת מעולם. אמנם לאחר המבול חס ה' על הארץ, והנהיג את הטבע באופן שהעננים דקים וקלושים יותר, ועל ידי זה יתכן שבצד אחד יהיו עננים הממטירים מים, ובצד שני תיראה השמש, ועל ידי כך נוצר מראה הקשת בענן, וזו אות הברית של ה' לבני האדם, שלא יבוא עוד מבול לעולם. ונרמז בכך גם כן הבטחה שלא יהיה עוד זמן שכל בני האדם שבעולם יחטאו, אלא רק מקצתם, ובדומה לזמן שהקשת נראית בו, שחלק מהשמים מעוננים וחלקם גלויים, כך יבואו עונשים על מקצת בני האדם, החוטאים, אך לא יבוא עונש כולל להשחית את כל הבריאה. (שאלה טו).

 

"וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן" (בראשית פרק ט, יח-יט)

שאלה: כיון שנאמר "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל", וכן נאמר "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן", משמע שיפת היה הגדול וחם הקטן, ומדוע נכתבו שמותם תמיד שלא בסדר זה.

תשובה: באמת היה סדר לידתם כפי שנאמר כמה פעמים בפסוקים, שם, חם ויפת. ויש לפרש את הפסוק כך: 'אחי יפת, הגדול', כלומר, שֶּׁשֵּׁם המוזכר בתחילת הפסוק הוא אחיו הגדול של יפת. ו'בנו הקטן' אינו מתייחס לחם, אלא לכנען, שהוא בנו הקטן של חם. (שאלה א).

 

 

"וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח ח)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?