יום שלישי
ז' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פרשה מבוארת – תולדות

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית פרק כה, יט-כ)

 שאלה: לאחר שפתח הכתוב ואמר 'יצחק בן אברהם', לשם מה כפל את דבריו שנית לאמור 'אברהם הוליד את יצחק'.

תשובה: לשון 'תולדות' האמורה בתחילת הפסוק אינה מתייחסת רק להולדת הבנים, אלא לכל המקרים והמאורעות, ועל כך אומר הכתוב שהתולדות והמאורעות שהיו ליצחק הוכיחו כי אברהם הוליד את יצחק, מאחר וכל מה שאירע לאברהם בחייו אירע גם ליצחק, א. שניהם לקחו להם נשים מבנות משפחתם, ב. שניהם נשאו נשים בהיותם בני ארבעים שנה, ג. שניהם היו עקרים, הם ונשותיהם, ד. לשניהם נולד תחילה בן רשע ואחר כך בן צדיק, ה. שניהם אהבו את בניהם הראשונים, על אף שהיו רשעים. ו. שניהם עשו כרצון ה' וגרשו לבסוף את בניהם הרשעים מלהיות יורשיהם וממשיכיהם, ובניהם הקטנים והצדיקים הם שקיבלו את ברכותיהם. ז. בימי שניהם היה רעב בארץ ישראל. ח. שניהם הלכו לגרר ואל אבימלך מלך פלשתים. ט. כל אחד מהם אמר על אשתו שהיא אחותו. י. שניהם נתברכו במקנה רב, וחפרו בארות בארץ. (שאלה א).

 

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית פרק כה, כא)

שאלה: מדוע התפלל יצחק על רבקה ולא על עצמו, ומי הגיד לו שהיא העקרה ולא הוא [וכפי שאמרו חז"ל שבאמת היו שניהם עקרים].

תשובה: כיון שכבר הבטיח ה' לאברהם ואמר לו 'כי ביצחק יקרא לך זרע', 'והקימותי את בריתי איתו לברית עולם ולזרעו אחריו', אם כן היה ברור לו שיהיו לו ילדים, וכן בהיותו עולה תמימה לא מסתבר שיהיה איזה מום או חסרון בגופו, ולכן לא התפלל על עצמו, אלא כיון שחשש שמא תתקיים הברכה באשה אחרת שישא, לכן תפילתו היתה 'לנוכח אשתו', שאותה ברכה שכבר הובטחה, שיהיו לו בנים, תתקיים על ידי רבקה אשתו, ולא יצטרך לישא אשה אחרת. ואמנם באמת היו שניהם עקרים, והועילה תפילתו לשניהם, כי נעתר לו ה' לפוקדם בבנים שלא כדרך הטבע. (שאלה ג).

 

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" (בראשית פרק כה, ל)

שאלה: כיון שעשיו נולד כשהוא אדמוני, ראוי שיקרא מחמת כן שמו אדום, שזהו דבר במהותו, ולא שיקרא שמו כן מחמת מקרה שקרה, שאמר לשון 'אדום' על מאכל כל שהוא.

תשובה: באמת שמו של עשיו 'אדום' אינו מחמת מעשה זה אלא בגלל שנולד אדמוני, ואילו האמור בסיום הפסוק 'על כן קרא שמו אדום' אינו מתייחס לעשיו, אלא לנזיד, ומבאר שבגלל שהיה עשיו עייף לא התבונן לראות מהו התבשיל שבישל יעקב בסיר, ואפילו לא טרח לשאול את יעקב מהו התבשיל הזה, אלא כיון שראה את צבעו האדום, קרא את שמו – של התבשיל – 'אדום'. (שאלה י).

 

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית פרק כה, לא-לד)

שאלה: כיון שיעקב היה איש תם וישר, איך מלאו ליבו לקנות מעשיו את הבכורה תמורת נזיד עדשים, ואף אם היה עשיו סכל המוכן לעשות כן, היה ראוי ליעקב להמנע מכך, ולא לנצל את הזמן שבו עשיו עייף ורעב ולקנות ממנו את בכורתו.

תשובה: א. עיקר הבכורה לא היתה לענין הירושה והממון וכיוצא בהם, אלא ירושת הייעודים הרוחניים שהיו לאברהם וליצחק, עם שלימות האמונות והדעות, וכיון שעשיו לא טרח בדברים אלו כלל ולא האמין בהם, אמר בליבו שמוטב שיזכה בכך הוא בהסכמת עשיו מאשר ששניהם יפסידו זאת. ב. כיון שלעת זקנת האב עומד הבן הבכור שבבית תחתיו לנהל את עניני הבית ולדאוג לאחיו הקטנים, ואילו עשיו לא עשה כן, אלא היה תמיד צד ציד בשדות, ויעקב הוצרך לבשל לאביו מאכלים, ולא זו בלבד אלא אף עשיו בעצמו רצה שיעקב יאכילנו וידאג לו, טען יעקב לעשיו שעליו להחליט ולבחור האם הוא רוצה להיות הבכור עם החובות והזכויות הכרוכות בזה, או שרצונו שיעקב יהיה המחזיק את כל עניני הבית ויקבל גם את הזכויות שבבכורה, ועל כך אמר יעקב 'מכרה כיום את בכורתך', כלומר, כמו היום הזה שבו אני המבשל ודואג לצרכי הבית וגם לצרכיך, אם תרצה שכך יהיה תמיד, תמכור לי את כל ענין הבכורה. ועשיו הסכים לכך, ולכן מיד נהג יעקב כבכור ונתן לעשיו לחם ונזיד עדשים, כמו שהאח הגדול נותן לאחיו הקטן, ומספר הכתוב שעשיו לא התחרט על כך זמן רב, כי מעשה זה היה כאשר היה עשיו בן חמש עשרה, ועמד בהסכמתו עד שהיה בן ששים או יותר, שאז בירך יצחק את יעקב, ואז טען עשיו ואמר 'את בכורתי לקח'. (שאלה יא).

 

"אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה, וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי" (בראשית פרק כז, יב-יד)

שאלה. איך אמרה רבקה 'עלי קללתך בני', וכי יכול אדם ליטול מחבירו את קללתו.

תשובות: א. כוונת רבקה היתה שגם אם יקלל יצחק מחמת מעשה זה, תהיה קללתו מכוונת למי שעשה ותכנן את הדבר, וכיון שיעקב עצמו לא רצה בכך כלל ולא עשה זאת מדעתו, לא תהיה הקללה על יעקב, אלא על רבקה, שהיא עשתה את הכל ושלחה את יעקב ליטול את הברכות, ולכן סיימה ואמרה 'לך קח לי', כלומר תהיה עשייתך עבורי, מחמת ציוויי. ב. ידעה רבקה שאין דרכו של יצחק לקלל כלל, ובודאי לא יקלל את בנו, אלא לכל היותר יבוא לידי כעס על כך שרימו אותו, וכיון שבחכמתו יבין שרבקה היא ששלחה את יעקב לעשות כן, יכעס רק עליה ולא יקפיד על יעקב כלל. (שאלה ט).

 

 

"וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח ח)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?