קבלת שבת (יב)

וְלוֹמַר שליח ציבור בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ. אומר 'בָּרְכוּ אֶת' בלשון זה דַּיְקָא, כי תיבת 'את' מרמזת על בחינת המלכות דָא שַׁבָּת דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא – זו בחינת השבת המאירה בליל שבת. והמתפללים עונים לעומתו בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ, תיבת 'ברוך' מרמזת על מידת החכמה דָּא אַפִּיקוּ דְבִרְכָאָן – היא מוֹצָא כל הברכות מִמְּקוֹרָא דְּחַיֵּי (-ממקור החיים), וַאֲתַר דְּנָפִיק מִנֵּיהּ כָּל שַׁקְיוּ – והוא המקום שממנו יוצאת כל ההשקאות (-ההשפעות הטובות) לְאַשְׁקָאָה לְכֹלָּא – להשקות (-להשפיע) לכל העולמות, כי מן הספירה העליונה נמשכת ההשפעה ומשתלשלת עד לספירות התחתונות יסוד ומלכות, וּבְגִין דְּאִיהוּ מְקוֹרָא – ובגלל שהוא (-מידת היסוד) המקור להשפיע לעולמות בְּרָזָא דְאָת קַיָּמָא – בסוד אות הברית, לכך קָרִינָן לֵיהּ (-למידת היסוד) הַמְבֹרָךְ – שמתברך מהספירות העליונות, כי אִיהוּ מַבּוּעָא דְבֵירָא – הוא נביעת הבאר (-להשפיע לתחתונים). וְכֵיוָן דִּמְטָאָן הָתָם שמגיע לשם השפע הטוב, הָא כֻלְּהוּ – הרי כולם נשפעות לְעוֹלָם וָעֶד – למידת המלכות הקרויה 'עולם ועד'. וְדָא אִיהוּ – וזה הוא שתקנו לומר בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.