קריאת התורה (ה)

רַחֵם עַל העיר צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ – מקור חיותנו, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ – ולבני ישראל שנפשם עלובה בימי גלותם תּוֹשִׁיעַ (וּתְשַׂמַח) בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְשַׂמֵּחַ את העיר צִיּוֹן וירושלים שהיא בודדה וגלמודה בימי הגלות – בְּבָנֶיהָ החוזרים ומתקבצים לתוכה.

שַׂמְּחֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ שיבא לבשרנו על הגאולה, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ (-שנמשח למלכות בדבר ה'), בִּמְהֵרָה יָבֹא משיח בן דוד לגאלנו וְיָגֵל וישמח לִבֵּנוּ בישועתך, עַל כִּסְאוֹ (-על כסא המלכות הראויה לבית דוד) לֹא יֵשֵׁב עוד זָר – כמו שהיה בימי הגלות שנמסרה המלוכה בידי זרים, וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ (-כבוד המלכות הראוי לבית דוד) כמו שהיה בימי הגלות, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לּוֹ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ – שלא תתבטל מלכותו (-כי המלך הוא כמו נר המאיר לעם) לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ – מקור הברכה והשפע אַתָּה הוא יְהֹוָה (-אדון הכל, היה הוה ויהיה), שהיית מָגֵן על דָּוִד המלך, וכן תגן על זרעו.

עַל הַתּוֹרָה שקראנו בה, וְעַל הָעֲבוֹדָה שנתת לנו לעבוד לפניך (-עבודת הקרבנות בבית המקדש, וכיום בתפילה שהיא כנגדה), וְעַל הַנְּבִיאִים שקראנו עכשיו דבריהם, וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה (-לקדש אותו) וְלִמְנוּחָה (-ולנוח בו), לְכָבוֹד (-לכבדו במאכל ובמשתה) וּלְתִפְאָרֶת – ולפאר אותו (-במלבושי כבוד). עַל הַכֹּל – על כל הטובות הללו שנתת לנו יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ לאמור: יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד (-ללא הפסק). בָּרוּךְ – מקור הברכה והשפע אַתָּה הוא יְהֹוָה (-אדון הכל, היה הוה ויהיה) מְקַדֵּשׁ את יום הַשַּׁבָּת.