בַּיִת שֶׁנִּפְחַת – נשברה חלק מתקרתו, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ בֵּין הַכֹּתֶל עד לַסִּכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת של תקרה, פְּסוּלָה. פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה. וְכֵן חָצֵר שאינה מקורה הנמצאת בין הבתים, וסיכך על גבה, והבתים שסביבה משמשים כ'דפנות' לסוכה, הַמּוּקֶּפֶת אַכְסַדְרָה – אך בין החצר לבתים יש היקף של מרפסת מקורה משלשת הצדדים, והניח את סכך הסוכה על גבי אותה אכסדרה, הרי יש מרחק בין הבתים שהם ה'דפנות' לבין הסוכה שבאמצע, ולכן אם האכסדרה אינה רחבה ארבע אמות, הסוכה כשרה, כיון שנחשב קירוי האכסדרה כהמשך של הדפנות, שהם הבתים [וכאילו יש כאן 'דופן עקומה'], אך אם האכסדרה רחבה ארבע אמות, במרחק כזה אין אומרים 'דופן עקומה', והסוכה פסולה, שהרי אין לה מחיצות. דין נוסף כעין זה, סֻכָּה גְדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ – סיככוה מסביב בסמוך לדפנות בְדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִין בּוֹ, ובאמצע הניחו סכך כשר, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו – תחת אותו סכך פסול אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.
גמרא
אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר שְׁמוּאֵל, סְכָךְ פָּסוּל המונח בָּאֶמְצַע – באמצע הסוכה, ויש מצידיו סכך כשר, הרי הוא פּוֹסֵל בְּאופן שיש בו שיעור אַרְבָּעָה טְפָחִים. ואם הסכך הפסול מונח מִן הַצַּד, סמוך לדופן, פּוֹסֵל רק בְּאופן שיש בו שיעור אַרְבַּע אַמּוֹת. וְרַב אָמַר, בֵּין אם הסכך הפסול נמצא בָּאֶמְצַע ובֵין אם הוא נמצא מִן הַצַּד, אינו פוסל אלא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.
פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא בְּהָא כִּשְׁמוּאֵל – וההלכה בנידון זה היא כשמואל [ואף שבדרך כלל ההלכה כרב במקרה שנחלק על שמואל בענינים הקשורים לאיסורים], דְּהָא רַבָּנָן דְּבֵי רַב כְּוָותֵיהּ סְבִירָא לְהוּ – כיון שמוכח מהגמרא שאף רבנן דבי רב סוברים כשמואל.
וְהַנֵּי מִילֵּי – ודינים אלו, ששיעור סכך פסול הוא בארבע אמות או בארבעה טפחים, היינו דווקא בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה, שיש בסכך הכשר שיעור מספיק כדי להכשיר את הסוכה, אֲבָל בְּסוּכָּה קְטַנָּה, שיש בה שיעור שבעה טפחים על שבעה טפחים מצומצמים, בֵּין אם הסכך הפסול נמצא בָּאֶמְצַע ובֵין אם הוא נמצא מִן הַצַּד, שיעורו לפסול הוא בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים, ורק אם הסכך הפסול הוא פחות משלשה טפחים, שזהו פחות משיעור 'לבוד', הסוכה כשרה.
אָמַר אַבַּיֵּי, היה רווח של אֲוִיר ריק, שאין בו סכך כשר ולא פסול ברוחב שְׁלֹשָׁה טפחים בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה, שזהו שיעור אויר הפוסל את הסוכה, וּמִיעֲטוֹ, בֵּין אם עשה כן בְּקָנִים הכשרים לסיכוך ובֵין אם מיעטו בְּשַׁפּוּדִין של ברזל הפסולים לסיכוך, הָוֵי מִיעוּט, והסוכה כשרה, שהרי סכך פסול אינו פוסל ברוחב שלשה טפחים בסוכה גדולה. אבל אם היה רווח שלשה טפחים של אויר בְּסוּכָּה קְטַנָּה, של שבעה טפחים, אם מיעטו בְּקָנִים הכשרים לסיכוך, הָוֵי מִיעוּט. אבל אם מיעטו בְּשַׁפּוּדִין של ברזל, לֹא הָוֵי מִיעוּט, וכפי שהתבאר לעיל שבסוכה קטנה שיעור הפסול של סכך פסול הוא בשלשה טפחים.
שנינו במשנה לעיל, 'הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה'. והיינו כיון שעד שלשה טפחים יש דין 'לבוד', והסוכה כשרה. הגמרא דנה עתה באופן שהאויר שבסוכה אינו סמוך לדופן אלא באמצע: הניח אויר ריק לְמַעְלָה בָּאֶמְצַע בשיעור הפחות משלשה טפחים, פְּלִיגֵי בָּהּ – נחלקו בדין זה רַב אָחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר, יֵשׁ לָבוּד בָּאֶמְצַע, וכיון שהאויר הריק הוא פחות משלשה טפחים, הרי הסוכה כשרה. וְחַד אָמַר, אֵין לָבוּד בָּאֶמְצַע, כיון שהלכה זו של 'לבוד', שהיא הלכה למשה מסיני, נאמרה רק באויר ריק הסמוך לדופן הסוכה, ולא באמצע הסכך. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא, יֵשׁ לָבוּד אף באמצע, דְקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו (פסחים עד:) דִּבְכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, במקום שנחלקו רַב אָחָא וְרָבִינָא, רָבִינָא לְקוּלָּא – הוא המיקל, וְהִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ – והלכה כמותו.
שנינו במשנה, 'בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין הכותל לסיכוך ארבע אמות, פסולה. פחות מארבע אמות, כשרה, וכן חצר המוקפת אכסדרה'. הגמרא דנה בדין זה של חצר המוקפת אכסדרה, באופן שונה מהמובא במשנה: אִיתְּמַר – נשנתה מימרא זו בבית המדרש, סִכֵּךְ האדם עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה, באופן שהמרחק בין קירות האכסדרה לסכך גדול מארבע אמות, שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּצִּימִין – אבל יש בסמוך למקום הסכך עמודים הסמוכים זה לזה, באופן שאין בין עמוד לעמוד שלשה טפחים, ומדין לבוד נחשבים הם כמחיצה סגורה, דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, ואף שעמודים אלו לא נעשו לשם סוכה, אלא עבור תקרת האכסדרה. ובאופן שאֵין לָהּ פְּצִּימִין, אך העמיד את הסכך גבוה מעט מקצה התקרה של האכסדרה, אַבַּיֵּי אָמַר, כְּשֵׁרָה. וְרָבָא אָמַר, פְּסוּלָה. ומבארת הגמרא את טעמי מחלוקתם, אַבַּיֵּי אָמַר כְּשֵׁרָה, כיון דאַמְרִינָן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם – הקצה של תקרת האכסדרה הבולט לתוך חלל הסוכה נחשב כאילו הוא יורד למטה ומשמש כדופן [ואילו במשנה מדובר באופן שקצה התקרה של האכסדרה שווה בגובהו לסכך]. וְרָבָא אָמַר פְּסוּלָה, כיון שהוא סובר שלֹא אַמְרִינָן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא כְּרָבָא, שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם, ואפילו באופן שיש שתי דפנות כהלכתם, אין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם' להשלים לדופן שלישית [ובדעת אביי נחלקו הראשונים האם הוא מתיר אף כשאין כלל דפנות, ועל ידי דין 'פי תקרה יורד וסותם' מחשיבים כאילו יש שלשה דפנות, או שרק באופן שיש שתי דפנות כהלכתן מכשיר אביי את השלישית על ידי 'פי תקרה יורד וסותם' (ר"ן)]. וְהַאי דְּאַמְרִינָן – ומה שאמרה הגמרא במחלוקת זו שמדובר שסיכך 'עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה', לַאו 'עַל גַּבֵּי' מַמָּשׁ, שהיה הסיכוך כמו 'עליה' הבנויה על גבי ה'בית', אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ, שהיה הסכך מונח על תקרת האכסדרה ממש, כְּדִכְתִיב – כמו שנאמר בפסוק (במדבר ב כ) 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה', וּמְתַּרְגְּמִינָן – ותרגם אונקלוס (וְדִשְׁרוּיִן סְמִיכִין) ['וְדִסְמִיכִין] עֲלוֹהִי', הרי שלשון 'על' משמשת כ'סמוך'. וְזוֹ הִיא צוּרָתָהּ.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה: רַב אַשִׁי, אַשְׁכְּחֵיהּ [-מצאו] לְרַב כָּהֲנָא, דִּמְסַכֵךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁאֵין לָהּ פְּצִּימִין, שהיתה סוכתו עם שתי דפנות כהלכתן, ולא עשה בצד השלישי אפילו טפח, אָמַר לֵיהּ רב אשי, לֹא סָבַר מַר – האם אין אדוני סובר מימרא זו, שרק אם יֵשׁ לָהּ פְּצִּימִין כְּשֵׁרָה, אבל אם אֵין לָהּ פְּצִּימִין הרי היא פְּסוּלָה, וכדעת רבא. אַחְוֵי לֵיהּ – הראה לו רב כהנא שהיו שם פצימין באופן שנִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, כלומר, היה אותו 'פצים' צמוד לדופן הסוכה ורחב ממנה בשיעור טפח, אך אותו טפח היה בולט כלפי חוץ, ואילו בפנים הסתיים בשוה עם הדופן, ולכן העומד בתוך הסוכה אינו רואה אותו, אך העומד מחוץ לסוכה מבחין בבליטה זו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שפצים זה היה באופן שנִרְאֶה מִבִּפְנִים, וְשָׁוֶה מִבַּחוּץ, והיינו שמתוך הסוכה היה ניכר שהפצים בולט בשיעור טפח ונחשב כדופן שלישית, ורק מבחוץ לא היה הדבר ניכר, ובשני אופנים אלו הסוכה כשרה.
