כא וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּֽוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּֽי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃ כב וַתֹּ֥אמֶר נָֽעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃ כג וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַֽעֲר֥וֹת בֹּ֨עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃
א וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָֽעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃ ב וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֨עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַֽעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃ ג וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּֽדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶֽאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃ ד וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֨עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשִֽׂין׃ ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּֽאמְרִ֥י אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶֽׂה׃
(כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לנעמי, כסיוע לדבריה שבועז יעשה עמהם חסד, גַּם כִּי אָמַר אֵלַי בועז, עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי, ובאמת בועז אמר לה שתדבק עם נערותיו, אך כיון שהיתה ממואב, ששם אין מתרחקות הנערות מהנערים לא דקדקה בדבריה, ואמרה 'עם הנערים', ולכן מכנה אותה כאן הכתוב 'רות המואביה', כהסבר לכך שלא הבינה את דברי בועז.
(כב) אמנם נעמי הבינה שלא טוב הדבר שתדבק רות עם נעריו של בועז, אלא עם נערותיו, וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ, טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו, ולא עם נעריו, וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר, שלא תבואי לידי חשד.
(כג) וַתִּדְבַּק רות בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, והיו אלו שלשה חודשים שצריכה הגיורת להמתין עד שתינשא לאדם מישראל, ולאחר גמר הקציר לא המשיכה לשהות עם חברותיה נערות בועז, אלא וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ.
עתה רצתה נעמי שבועז, שהוא קרוב משפחתם, ישא לאשה את רות, והיה בכך כעין 'יבום', כי לפי דין התורה אדם המת ללא בנים צריך אחיו לישא את אשתו, הרי שמצד עיקר הענין של יבום אף קרוב אחר הנושא את אשת המת ללא בנים מקיים את ענין היבום. אמנם הם התביישו לבקש בפירוש מבועז, שהיה שופט ישראל וראש הסנהדרין שישא לאשה את רות המואביה, שהתגיירה רק עתה, ולכן ביקשו זאת ממנו בדרך רמז.
(א) וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ, בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ – מקום מנוחה, והיינו שתינשאי לאיש, אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ גם בעולם הבא, על ידי שיהא זה אדם צדיק.
(ב) וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ – קרוב משפחתנו הוא, אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו, ולכן לא יתפלאו הרואים אותך באה לשדהו, כי יחשבו שבאת לראות את הנעשה בשדה, ולפגוש את נערותיו חברותייך, והִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה.
(ג) וְרָחַצְתְּ, וָסַכְתְּ, וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ – תלבשי את בגדי השבת שלך, וְיָרַדְתְּ אל הַגֹּרֶן, ששם אין הפועלים והקוצרים נמצאים, אלא בועז לבדו, ולשם תלכי בשקט באופן שלא יראה אדם שאת הולכת לשם, אלא יחשבו שהלכת לביתך, ותסתתרי שם בגורן, ששם ישהה בועז בלילה, אך אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ – לבועז עַד כַּלֹּתוֹ – עד שיסיים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.
(ד) וִיהִי בְשָׁכְבוֹ לישון, ובודאי לא יישן בשדה הפתוח אלא בגורן המוקף מחיצות, וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם לישון, וּבָאת, וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, וְשָׁכָבְתְּ, וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין, האם הוא עצמו ישא אותך, או שיגאל אותך קרוב אחר ממשפחתו.
(ה) וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ רות, גם לאחר שבועז יאמר לי מה לעשות, אשמע רק בקולך, ולכן כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה.
