כב וְכִ֤י תֹֽאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֹנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃ כג הֲיַֽהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּֽרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּֽוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃ כד וַֽאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃ כה זֶ֣ה גֽוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵֽאִתִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃ כו וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃ כז נִֽאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֨יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַֽחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃
֍֍֍
(כב) וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ שכל הצרות הגיעו אליך בדרך מקרה, ומחמת כן תשאלי, מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה, ומדוע לא הצילני ה', משיב לה תחילה מה היתה הסיבה לעונשים אלו, בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ, כלומר, העוון שבליבך הוא כמו דם הטומאה של הנדה, שכאשר מתגלים שולי הבגדים נראה הדם, נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ – ובלכתה בדרך ניכרים עקבותיה מחמת לכלוך הדם, וכך ישראל באותו הזמן לא האמינו בליבם בה', והדבר התגלה וניכר כאשר הלכו למצרים לבקש שיעזרו להם, ועקבות אלו גילו את מה שבלבבם.
(כג) ולא תוכלו עתה עוד לחזור בתשובה, כי נעשה לכם החטא לטבע, הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי את עוֹרוֹ השחור ללבן, וגם אם שחרוריתו של הכושי היא מחמת מקום מגוריו, ואם יעבור לגור במקומות קרים ישתנה צבע עורו בדורות הבאים, וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו – וכי יכול הנמר להפוך את צבע ומראה עורו, והרי כך הוא מראה כל הנמרים שבכל העולם, אם היה קורה כן, גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב את דרככם, לִמֻּדֵי הָרֵעַ, אך כיון שכבר נעשה לכם הרע לטבע, לא תוכלו עוד לשנות את דרככם.
(כד) ועל כן אין העונש בא עליכם בדרך מקרה, אלא בהשגחת ורצון ה', וַאֲפִיצֵם בהשגחה מיוחדת כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר.
(כה) זֶה גוֹרָלֵךְ, מְנָת מִדַּיִךְ מֵאִתִּי – מידה כנגד מידה הבאה ממני, נְאֻם ה', כעונש על אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר.
(כו) וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי – גיליתי את הטומאה שהיתה מוסתרת בשׁוּלַיִךְ, עַל פָּנָיִךְ, בגלוי, וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ לכל.
(כז) נִאֻפַיִךְ בעצמם, וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ – שמחתך בחטאים אלו, ופרסומם ברבים, זִמַּת זְנוּתֵךְ – המחשבות העמוקות על החטאים הללו, עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה – אפילו לאחר שיצאתם לגלות, עדיין רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ, כי היו עובדים עבודה זרה גם בארצות גלותם, ולכן אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם, לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד – אם אפילו אחרי החורבן והגלות לא נטהרת, מתי תיטהרי.
