יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 104, ספר ירמיהו, פרק יד, יא-טז

יא וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה׃ יב כִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֤נִּי שֹׁמֵ֨עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַֽעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֨רֶב֙ וּבָֽרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָֽנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם׃ יג וָֽאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹֽמְרִ֤ים לָהֶם֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֤וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר וְקֶ֤סֶם וֶֽאֱלִיל֙ וְתַרְמִ֣ית לִבָּ֔ם הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ טו לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַֽל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֮ וַֽאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ וְהֵ֨מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את בַּחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִאִ֖ים הָהֵֽמָּה׃ טז וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִֽהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחֻצ֨וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֜ם מִפְּנֵ֣י ׀ הָֽרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֤ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיהֶ֑ם וְשָֽׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָֽעָתָֽם׃

 

֍           ֍            ֍

 

(יא) גם לאחר תשובת ה' לתפילתו, רצה ירמיהו לחזור ולהתפלל שנית על ישראל, כיון שחשב שהעונש בא על ישראל בדרך של הסתרת פנים, שכיון שה' מעליו עיניו מישראל ונותנם תחת יד המקרה, מגיעים אליהם רעות בדרך הטבע, ואז מתפללים אל ה' שייטיב להם ה', וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי, אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה, כי אין העונש בא מתוך הסתרת פנים, אלא זהו עונש הבא בהשגחה פרטית, שה' מעניש אותם בעצמו, ואז אין תועלת בצום ובקרבן, ורק על ידי תשובה גדולה יוכלו לבטל את הגזירה.

(יב) ולכן, גם כִּי יָצֻמוּ, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם. וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה, אֵינֶנִּי רֹצָם – איני מקבלם ברצון. כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, אָנֹכִי בעצמי מְכַלֶּה אוֹתָם, בעונש הבא בהשגחה פרטית.

(יג) אמנם ירמיהו המשיך לטעון לטובתם של ישראל, שעונש חמור שכזה הבא בהשגחה פרטית ראוי רק כשהם חוטאים במזיד ולהכעיס, וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי אֱלהִים, הִנֵּה הַנְּבִאִים – נביאי השקר אֹמְרִים לָהֶם, לֹא תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם, כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, ואם לא היו נביא השקר מכזבים להם, היו שומעים לנביאי האמת.

(יד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי, לֹא שְׁלַחְתִּים בשליחות מיוחדת אל העם, וְלֹא צִוִּיתִים כלל שיעשו דבר כל שהוא, וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם אפילו דיבור בלבד, אלא רק חֲזוֹן שֶׁקֶר – נבואה כוזבת על ידי כח הדמיון, וְקֶסֶם של חזיון בכוכבים או על ידי גורלות, וֶאֱלִיל – דבר שאין בו ממש כעבודה זרה וְתַרְמִית לִבָּם – ושקרים הם בודים מליבם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.

(טו) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים, שמגיע להם עונש כפול, מלבד העונש המגיע לכל המתנבא בשקר בשם ה', כאן מגיע להם עונש נוסף, וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, ומחמת כן הם מונעים את ישראל מלחזור בתשובה, וגורם להם שלא ישמעו לנביאי האמת, ולכן בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה.

(טז) וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם גם כן ייענשו, על שהאמינו לדברי נביאי השקר, כי יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב, וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה, הֵמָּה, נְשֵׁיהֶם, וּבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם, כי כבר הגדישו את סאת עוונותיהם, וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם, כלומר, כאילו הרעה שלהם בעצמה תעניש אותם.

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?