שיעור 107, ספר דניאל, פרק יא, כז-כח

כז וּשְׁנֵיהֶ֤ם הַמְּלָכִים֙ לְבָבָ֣ם לְמֵרָ֔ע וְעַל־שֻׁלְחָ֥ן אֶחָ֖ד כָּזָ֣ב יְדַבֵּ֑רוּ וְלֹ֣א תִצְלָ֔ח כִּי־ע֥וֹד קֵ֖ץ לַמּוֹעֵֽד׃ כח וְיָשֹׁ֤ב אַרְצוֹ֙ בִּרְכ֣וּשׁ גָּד֔וֹל וּלְבָב֖וֹ עַל־בְּרִ֣ית קֹ֑דֶשׁ וְעָשָׂ֖ה וְשָׁ֥ב לְאַרְצֽוֹ׃

֍           ֍            ֍

(כז) לאחר מכן, כאשר הורד מגדולתו מלך הנגב, והמליכו יושבי מצרים את אחיו הקטן, אמר להם אנטיוכוס הרשע מלך הצפון שאם ישיבו את המלך הקודם [שאיתו נלחם קודם לכן] יחדל ממלחמתו איתם, וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים, לְבָבָם לְמֵרָע – כל אחד היה בלבבו להרע לשני, שמלך הצפון עדיין רצה לכבוש את כל מצרים, ומלך הנגב לא רצה לקבל את מרותו של מלך הצפון, אך כלפי חוץ העמידו פנים כאוהבים זה את זה, וְעַל שֻׁלְחָן אֶחָד ישבו יחד לאכול, כאילו הם ידידים ואוהבים, אך באותו זמן שניהם כָּזָב יְדַבֵּרוּ, כי מלך הצפון הבטיח לחזק את מלכותו של מלך הנגב, ומלך הנגב הבטיח לשמוע בקול מלך הנגב, ושניהם כיזבו בכך איש את רעהו, ומחשבתו של מלך הצפון היתה כי על ידי שיגרום למצריים למרוד באח הקטן ולהמליך את הגדול יגרום למלחמה פנימית בין שני האחים, ומתוך כך יוכל לכבוש את מצרים בקלות, וְלֹא תִצְלָח עצתו, כי לאחר שעזב מלך הצפון את מצרים השלימו שני האחים זה עם זה, כִּי עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד, וזו היתה תחילת מפלתו של מלך הצפון.

(כח) וְיָשֹׁב מלך הצפון אל אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל, ובאותו זמן התפרסמה בירושלים שמועה שאינה נכונה, שמת אנטיוכוס הרשע, ומחמת כן בא הכהן הגדול הראשון, שהדיח אנטיוכוס ממשרתו, ורצה לגרש את הכהן הגדול שמינה אנטיוכוס, ועל ידי זה החשיב אנטיוכוס את ישראל כמורדים במלכותו, וּלְבָבוֹ היה עַל בְּרִית קֹדֶשׁ, להרע לישראל, וְעָשָׂה כן, שהרג רבים מישראל, וְשָׁב לְאַרְצוֹ.