שיעור 109, ספר דניאל, פרק יא, לא-לה
לא וּזְרֹעִ֖ים מִמֶּ֣נּוּ יַֽעֲמֹ֑דוּ וְחִלְּל֞וּ הַמִּקְדָּ֤שׁ הַמָּעוֹז֙ וְהֵסִ֣ירוּ הַתָּמִ֔יד וְנָֽתְנ֖וּ הַשִּׁקּ֥וּץ מְשֹׁמֵֽם׃ לב וּמַרְשִׁיעֵ֣י בְרִ֔ית יַֽחֲנִ֖יף בַּֽחֲלַקּ֑וֹת וְעַ֛ם יֹֽדְעֵ֥י אֱלֹהָ֖יו יַֽחֲזִ֥קוּ וְעָשֽׂוּ׃ לג וּמַשְׂכִּ֣ילֵי עָ֔ם יָבִ֖ינוּ לָֽרַבִּ֑ים וְנִכְשְׁל֞וּ בְּחֶ֧רֶב וּבְלֶֽהָבָ֛ה בִּשְׁבִ֥י וּבְבִזָּ֖ה יָמִֽים׃ לד וּבְהִכָּ֣שְׁלָ֔ם יֵעָֽזְר֖וּ עֵ֣זֶר מְעָ֑ט וְנִלְו֧וּ עֲלֵיהֶ֛ם רַבִּ֖ים בַּֽחֲלַקְלַקּֽוֹת׃ לה וּמִן־הַמַּשְׂכִּילִ֣ים יִכָּֽשְׁל֗וּ לִצְר֥וֹף בָּהֶ֛ם וּלְבָרֵ֥ר וְלַלְבֵּ֖ן עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ כִּי־ע֖וֹד לַמּוֹעֵֽד׃
֍ ֍ ֍
(לא) וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ – אחר כך יעמדו על ישראל אנשי זרוע חזקים יותר ממנו, כלומר מאנטיכוס מלך הצפון, והם הרומאים, וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז – יחללו ויחריבו את בית המקדש שהיה באותו זמן כמבצר גדול וחזק, שמשם נלחמו היהודים ברומאים, ולכן החריבו אותו הרומאים [וזה היה רק בזמן הרומאים, שכבר נבנה הבית מחדש על ידי הורדוס כמבצר עצום, אבל בזמן אנטיוכוס היה הבית עדיין קטן ודל, כפי שבנו אותו עולי בבל בזמן כורש], וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד, שגרמו להפסקת הקרבת קרבנות התמיד, וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם – ולאחר מן העמידו פסל במקום המקדש.
(לב) וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת – טיטוס הרומאי יחניף לרשעים שבישראל ויאמר להם שרצונו לכרות עמהם ברית שלום [וכפי שהתבאר לעיל (פרק ט' פסוק כ"ז)], וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו – הצדיקים שבישראל יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ להציל את העם, כפי שעשה רבן יוחנן בן זכאי וחבריו.
(לג) וּמַשְׂכִּילֵי עָם – חכמי ישראל האמיתיים יָבִינוּ לָרַבִּים לעמוד באמונתם, וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים, כי רבים מהם נהרגו בתקופת החורבן ולאחריה.
(לד) וּבְהִכָּשְׁלָם – ובאותו זמן של החורבן, יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט, ויהיה זה בזמנו של בן כוזיבא, שיחשבו שהוא המשיח, וישמעו בקולו למרוד ברומאים, וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים מישראל בַּחֲלַקְלַקּוֹת.
(לה) וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ – רבים מהצדיקים יאמינו בו ויילכו אחריו לפרוק מעליהם את עול הרומאים, ויהיה תכלית הדבר לִצְרוֹף בָּהֶם את חטאי ישראל, וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן את עוונותיהם, וכך יהיה עַד עֵת קֵץ, כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד, שבכל הדורות נהרגו צדיקים בגזירות השמד, ותמיד נעזרו עזר מעט כדי שלא יכלו לגמרי.
