שיעור 110, ספר משלי, פרק יא, י-יא

י בְּט֣וּב צַ֭דִּיקִים תַּֽעֲלֹ֣ץ קִרְיָ֑ה וּבַֽאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה׃ יא בְּבִרְכַּ֣ת יְ֭שָׁרִים תָּר֣וּם קָ֑רֶת וּבְפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תֵּֽהָרֵֽס׃

֍             ֍              ֍

(י) בְּטוּב צַדִּיקִים – על ידי הטובה הגשמית שעושים הצדיקים ליושבי העיר, תַּעֲלֹץ [-תשמח] קִרְיָה, כי יקבלו מהם שפע טובה. וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים, תהיה בעיר רִנָּה, כי במעשיהם הם מביאים רעה גשמית על העיר.

(יא) בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת – הישרים, הנוטים מטבעם אל הטוב, והם העושים לפנים משורת הדין [כיון שעושים כפי טבעם, ולא רק כפי הציוויים שהם חייבים בהם], בברכתם הרוחנית תתעלה העיר במעלה ורוממות. וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס – ואילו פיהם של הרשעים מביא הרס וחורבן לעיר, על ידי קללתם, ועל ידי לשון הרע ורכילות שהם מדברים.