יט יְהוָ֞ה עֻזִּ֧י וּמָֽעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֨אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹֽאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֨קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל׃ כ הֲיַֽעֲשֶׂה־לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים׃ כא לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אֽוֹדִיעֵ֥ם אֶת־יָדִ֖י וְאֶת־גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־שְׁמִ֥י יְהוָֽה׃
֍֍֍
(יט) לאחר שאמר ה' לירמיהו שהוא עתיד להעניש את ישראל על כך שעבדו עבודה זרה, התפלל ירמיהו לה' לביטול הגזירה, שהרי עבודה זרה היא דבר שאין בו ממשות, ואין מעשיהם אלא כמשחק תינוקות, ואם העונש הוא מפני שהכחישו את אלוקותו של ה', הרי הכל יודעים שה' הוא עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, ולעתיד לבוא אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ – מכל קצוות הארץ, וְיֹאמְרוּ, אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל, וְאֵין בָּם מוֹעִיל, וכיון שכבר עתה אין בעבודה זרה ממשות, ולעתיד לבוא הכל יידעו זאת, אל תעניש את ישראל על שעסקו בהבלים אלו.
(כ) הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים, וְהֵמָּה – והלא ידוע שהמה לֹא אֱלֹהִים, ואין לך להקפיד על מעשים אלו של ישראל.
(כא) אמנם ה' השיב לו שאינו מתקנא בעבודה זרה, שידוע שאין בה ממש, אלא מענישם על עצם הדבר שכפרו בה' ובחרו להם דבר שהוא הבל ואין בו ממשות, ולָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם כבר בַּפַּעַם הַזֹּאת, לפני הזמן העתיד לבוא שבו יכירו כל הגויים במלכותו וייחודו של ה', אלא עוד קודם לכן אוֹדִיעֵם (את ישראל) אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי, שיידעו שה' שולט על כל העולמות ומשדד את המערכה כרצונו, וְיָדְעוּ מיד כִּי שְׁמִי ה'.
