כב כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָֽרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר־גָּבֹ֖הַּ וְתָלֽוּל׃ כג בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָֽׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּֽלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃ כד וְֽיָדְע֞וּ כָּל־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי ׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַּ הִגְבַּ֨הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֨שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
֍ ֍ ֍
(כב) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, וְלָקַחְתִּי אָנִי לאחר מכן מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה, וזה יתקיים כאשר אויל מרודך [בנו של נבוכדנצר] יוציא את יהויכין מלך יהודה מבית הכלא, וְנָתָתִּי מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף – אקח ענף רך שיצמח ממנו, הוא זרובבל שהיה מצאצאיו של יהויכין [הוא יכניה] מלך יהודה, וְשָׁתַלְתִּי אָנִי אותו עַל הַר גָּבֹהַּ מצד עצמו, וְתָלוּל – ועשו עליו בני אדם תל נוסף, כי הביאו ה' מבבל לארץ ישראל.
(כג) בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ, וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי, ומזרעו יצא צמח לבית דוד לעתיד לבוא, הוא מלך המשיח, וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר, וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף, בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו [-ענפיו] תִּשְׁכֹּנָּה, כי גם הענפים יגדלו כל כך עד שיהיה תחתם צל.
(כד) וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה, כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ, הוא צדקיהו מלך יהודה, שהיתה מלכותו חזקה, הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוא יכניה מלך יהודה, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, הוא צדקיהו, וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ, הוא יכניה, שנכתב עליו בחוקי בבל שלא יהיה מזרעו מלך על ישראל, אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, כלומר, כיון שזו נבואה לטובה, הרי לא תתבטל לעולם, והדיבור עצמו הוא כאילו כבר נעשה הדבר.
