יב כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ׃ יג מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהוָ֔ה כָּל־עֹֽזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ וְסוּרַי֙ בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָֽזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃ יד רְפָאֵ֤נִי יְהוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הֽוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃
֍֍֍
(יב) לאחר שביאר הנביא שיש לאדם לבטוח רק בה', אומר כי כִּסֵּא כָבוֹד – מקום השראת כבודו של מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן – המרומם מכל הסיבות הראשונות, שהוא ה', שאין לפניו כלום, הרי כסא כבודו הוא במְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ, ששם השכין שכינתו והנהגתו שם היא בהשגחה פרטית.
(יג) ומפרש מי הוא 'מרום מראשון', מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל – מי שישראל מקווים אליו ובוטחים בו, שזהו ה', הרי כסא כבודו והשגחתו הם במקדש, ולכן כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ – יתביישו על כך שעזבו את הבטחון בה' השוכן במקדש ומשגיח עליו, והלכו לסמוך על בשר ודם ולבקש את עזרתם, וְסוּרַי – והסרים מעם ה', בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ – יתפרסם שמם לדראון עולם כאילו נכתבו שמותיהם בספר והתפרסמו בכל העולם, על כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'.
(יד) עתה חוזר הנביא למה שהתאונן קודם לכן (טו יח) "לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא", והיתה כוונתו לנבואות הזעם שנשלח להינבא, ומכנה אותם בשם כאב ומכה, ומבקש, רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא, שלא יצטרך להתנבא עוד פורעניות, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה:
